הלכות בכורות, פרק ד, ג-ד

ג) המקבל בהמה מן הנכרי להיות מטפל בה, והולדות מתחלקים ביניהם, או נכרי שקבל מישראל באופן כזה, הרי אלו פטורים מן הבכורה, שנאמר 'פטר כל רחם בבני ישראל', עד שיהיה הכל מישראל.
ד) המקבל צאן מן הנכרי בממון קצוב, ופסק עמו שיהיה השכר מתחלק ביניהם, ואם פיחתו פיחתו לישראל – אם יפחת ערכם יפסיד הישראל, אף על פי שברשות ישראל הם, והרי הם כקניינו, הואיל ואם לא ימצא הנכרי אצלו ממון אחר לגבות ממנו יגבה מן הבהמות האלו ומולדותיהן, נעשה הדבר כמו שיש לו אחריות עליהן ועל ולדותיהן, והרי יד הנכרי באמצע, ופטורין מן הבכורה, הם וולדותיהן. אבל ולדי ולדות של אותו צאן, שילדו גם הן, חייבין בבכורה, שהרי של ישראל הם, ואין לנכרי רשות עליהן, שהרי אינו יכול לגבותם בחובו.