קודם החטא, לא היה כלול אז רק מכל העולמות וכוחות הקדושה לבד, ולא מכחות הרע, אבל אחר החטא נכללו ונתערבו בו גם כחות הטומאה והרע. וממילא עירב אותם על ידי זה גם בהעולמות, מזה הטעם שהוא כלול ומשותף מכולם, והם מתעוררים ומשתנים כפי נטיית מעשיו. והוא ענין עץ הדעת טוב ורע:
והענין, כי קודם החטא, אם כי ודאי שהיה בעל בחירה גמור, להטות עצמו לכל אשר יחפוץ, להטיב או להיפך ח"ו, כי זה תכלית כוונת כלל הבריאה, וגם כי הרי אח"כ חטא, אמנם לא שהיה ענין בחירתו מחמת שכוחות הרע היו כלולים בתוכו, כי הוא היה אדם ישר לגמרי, כלול רק מסדרי כחות הקדושה לבד, וכל עניניו היו כולם ישרים, קדושים, ומזוככים טוב גמור, בלי שום עירוב ונטי' לצד ההיפך כלל. וכחות הרע היו עומדים לצד, וענין בפני עצמו, חוץ ממנו. והיה בעל בחירה ליכנס אל כחות הרע ח"ו, כמו שהאדם הוא בעל בחירה ליכנס אל תוך האש.
לכן כשרצה ה'סיטרא אחרא' להחטיאו, הוצרך הנחש לבא מבחוץ לפתות, ובחטאו שנמשך אחר פתוי הסיטרא אחרא, אז נתערבו הכחות הרע בתוכו ממש, וכן בהעולמות, וזהו 'עץ הדעת טוב ורע', שנתחברו ונתערבו בתוכו ובהעולמות הטוב והרע יחד, זה בתוך זה ממש, כי דעת פירוש התחברות כידוע. (נפש החיים, א, ו בהגה"ה)
