כה רְחַב־נֶ֭פֶשׁ יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וּבֹטֵ֖חַ עַל־יְהוָ֣ה יְדֻשָּֽׁן׃ כו בּוֹטֵ֣חַ בְּ֭לִבּוֹ ה֣וּא כְסִ֑יל וְהוֹלֵ֥ךְ בְּ֝חָכְמָ֗ה ה֣וּא יִמָּלֵֽט׃
֍ ֍ ֍
(כה) רְחַב נֶפֶשׁ – מי שתאוותו מרובה מאד, ואינו מוצא סיפוק לכל רצונותיו, יְגָרֶה מָדוֹן – יש לו טענות על הנהגת ה', כי אינו מוצא די תאוותו, ולכן הוא חושב שכל העולם נברא לרעתו. וּבֹטֵחַ עַל ה' שיזמין לו פרנסתו, ואינו מתאווה ליותר ממה שהוא זקוק לקיום גופו, הוא יְדֻשָּׁן, כי ימצא תמיד את כל צרכיו.
(כו) בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ, ללכת אחרי יצריו ותאוותיו, שזהו טבעו הראשון של הלב [כמו שנאמר "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח' כ"א)], הוּא כְסִיל, כי מהות הכסיל היא ההליכה אחר התאוות, ומחמת כן נוטה הוא מדרכי החכמה. וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָה, ואינו נוטה מהם, הוּא יִמָּלֵט מיצרי הלב ותאוותיו.
