יא וְהָיָ֣ה בַיּ֣וֹם הַה֡וּא אֶתֵּ֣ן לְגוֹג֩ ׀ מְקֽוֹם־שָׁ֨ם קֶ֜בֶר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל גֵּ֤י הָעֹֽבְרִים֙ קִדְמַ֣ת הַיָּ֔ם וְחֹסֶ֥מֶת הִ֖יא אֶת־הָעֹֽבְרִ֑ים וְקָ֣בְרוּ שָׁ֗ם אֶת־גּוֹג֙ וְאֶת־כָּל־הֲמוֹנ֔וֹ וְקָ֣רְא֔וּ גֵּ֖יא הֲמ֥וֹן גּֽוֹג׃ יב וּקְבָרוּם֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לְמַ֖עַן טַהֵ֣ר אֶת־הָאָ֑רֶץ שִׁבְעָ֖ה חֳדָשִֽׁים׃ יג וְקָֽבְרוּ֙ כָּל־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה לָהֶ֖ם לְשֵׁ֑ם י֚וֹם הִכָּ֣בְדִ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
֍ ֍ ֍
(יא) וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל, ומקום קבר זה יהיה בגֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם – בעמק הנמצא ממזרח לים, בדרך שבה עוברים משפת הים אל ירושלים, וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים, כי מחמת העמק הזה אי אפשר לעבור שם בדרך ישרה אל ירושלים, וגוג וצבאו יקבעו את מחניהם על שפת הים, וכאשר ירצו הנותרים לחזור ממקום המצור שעשו סביבות ירושלים אל מחניהם, יפלו וימותו באותו גיא, וְקָבְרוּ שָׁם אֶת גּוֹג וְאֶת כָּל הֲמוֹנוֹ [-המון העם אשר איתו], וְקָרְאוּ לאותו מקום גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג.
(יב) וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כי מהגויים לא ישאר שום אדם חי שיקבור את אחיו, ולכן יצטרכו בית ישראל לקוברם, לְמַעַן טַהֵר אֶת הָאָרֶץ מהעיפוש המביא מחלות, ומהריח הרע, ומהטומאה שבמתים אלו, וקבורה זו תהיה במשך שִׁבְעָה חֳדָשִׁים.
(יג) וְקָבְרוּ כָּל עַם הָאָרֶץ את המתים הללו, ולא יחששו ממחלות ומגפות המצויות במתים, ובפרט בהרוגים שהיו מושלכים זמן רב על פני השדה, והתעפש בשרם, כי תהיה להם השגחה פרטית מיוחדת שלא יארע להם שום נזק, וְהָיָה לָהֶם דבר זה לְשֵׁם מפורסם, כי יראו הכל שה' שומר עליהם בהשגחתו המיוחדת, ויהא זה יוֹם הִכָּבְדִי – היום שבו יתכבד שם ה', שיראו בו כל הגוים את השגחתו על ישראל ושמירתם, נְאֻם ה' אֱלֹהִים.
