א. מה שתיקנו חז"ל קדישים בשחרית, עניינם הוא כך, דהתפלה היא לצורך תיקון ועילוי עולמות 'אצילות' 'בריאה' 'יצירה' 'עשיה', והוא, כי מן התחלת התפלה עד ברוך שאמר הוא בעולם העשיה, ומשם עד יוצר אור בעולם היצירה, ומשם עד תפילת י"ח בעולם הבריאה, ותפלת י"ח היא באצילות, ואח"כ יורדים מעילא לתתא, לפי שבימי החול אין בנו כח להעמידם בעילוי הנעשה להם, אלא רק לפי שעה, ותכף חוזרים למקומן, והנה מן אשרי עד תפלה לדוד בבריאה, ומשם עד אין קדוש כה' ביצירה, ומשם עד עלינו לשבח בעשיה. ולכן תקנו קדיש בין כל עולם ועולם, דעל ידי הקדיש – המתוקן על פי הסוד במספר התיבות והאותיות שבו – תהיה שלימות עליית העולמות למעלה ממדרגתם, ולזה באו כל תיבותיו וכן החמשה אמנים הראשונים שבו כמספר ידוע ומכוון לצורך עליית העולמות, ולכך נתקן הקדיש בלשון תרגום, כדי שלא יעלו הקליפות גם כן בעליית העולמות להתאחז בהם ולינק שפע מהם לעת עתה, והוא, כי הם מכירים ומבינים לשון התרגום, וכאשר שומעין השבח הגדול והנורא והקדוש הזה של הקדיש – הם נכנעים ואין עולים, וגם עוד, על ידי כונתינו בקדיש יסתלק הניצוץ של הקדושה שהוא החיות שבתוך הקליפות ויעלה למעלה ויתחבר עם הקדושה, ובזה יהיה הכנעה גדולה מאד להקליפות ויתפרדו כל פועלי און, ולכן אמרו בזוה"ק על הקדיש דאיהו מתבר שלשלאין דפרזלא [-שהוא משבר שלשלאות של ברזל]. ומה שלא אומרים קדיש קודם תפילת י"ח, נבאר לקמן בע"ה:
תפריט
תפריט
שבת
כ"ב אייר התשפ"ו
