משנה ג: עוֹרוֹת קָדָשִׁים קַלִּים לַבְּעָלִים, וְעוֹרוֹת קָדָשֵׁי קָדָשִׁים לַכֹּהֲנִים. קַל וָחֹמֶר, מָה אִם עוֹלָה שֶׁלֹּא זָכוּ בִבְשָׂרָהּ, זָכוּ בְעוֹרָהּ. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁזָּכוּ בִבְשָׂרָהּ, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּזְכּוּ בְעוֹרָהּ. אֵין מִזְבֵּחַ יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין לוֹ עוֹר מִכָּל מָקוֹם:
משנה ג: עוֹרוֹת קָדָשִׁים קַלִּים, כגון שלמים, שייכים לַבְּעָלִים, וְעוֹרוֹת קָדָשֵׁי קָדָשִׁים לַכֹּהֲנִים, ומבארת המשנה, דין זה נלמד מקַל וָחֹמֶר, מָה אִם עוֹלָה, שֶׁלֹּא זָכוּ הכהנים בַּאכילת בְּשָׂרָהּ, שהרי היא מוקטרת כליל על גבי המזבח, מכל מקום זָכוּ הכהנים בְעוֹרָהּ, שנאמר (ויקרא ז ח) 'וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת עֹלַת אִישׁ עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה', שאר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, כגון חטאת, שֶׁזָּכוּ הכהנים בִבְשָׂרָהּ, אֵינוֹ דִין – האם אין זה קל וחומר שֶׁיִּזְכּוּ בְעוֹרָהּ. מוסיפה המשנה ואומרת, אֵין לדחות קל וחומר זה ולומר, מִזְבֵּחַ יוֹכִיחַ, שזוכה בבשר הקרבן ואינו זוכה בעורה, אין זו דחיה, לפי שֶׁאֵין לוֹ למזבח עוֹר מִכָּל מָקוֹם, שהרי בשום קרבן אין העור עולה על גבי המזבח, אבל לגבי הכהנים, שמצאנו שזוכים הם בעור אפילו בקרבן עולה, קל וחומר שיזכו בו בשאר קדשי קדשים.
