כא. כל דבר שהרופא אומר שצריך לעשותו לצורך רפואתו של החולה המסוכן או של החולה שיש בו חשש סכנה, או דבר שהרופא אומר שצריך לעשותו כדי למנוע את החמרת מצבו של החולה, ושאין לדחות את עשייתו עד לאחר צאת השבת, יש לציית לפקודתו אפילו באיסורי תורה, גם כשאין הרופא שומר שבת, או שהוא גוי.
כב. כל דבר שאינו קשור דוקא לרפואתו של החולה המסוכן, אך יש בו צורך גדול כדי להקל עליו או כדי לחזק ולרענן אותו, עושים זאת בשבת גם כשהדבר כרוך באיסורי תורה, גם אם ברור שאין במניעת הדבר ההוא מן החולה המסוכן כדי להגדיל את הסכנה הנשקפת לו.
