האדם השלם כראוי, עיקרו הוא נטוע למעלה בשרש נשמתו העליונה, ועובר דרך אלפי רבואות עולמות, עד שקצהו השני הוא נכנס בגוף האדם למטה. זהו "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו", שעיקרו קשור ונטוע למעלה, חלק הוי"ה ממש כביכול, ומשתלשל כחבל עד בואה לגוף האדם. וכל מעשיו מגיעים לעורר שורשו העליון, כענין החבל, שאם ינענע קצהו התחתון – מתעורר ומתנועע גם ראש קצהו העליון. (נפש החיים, א, ה, בהגה"ה)
השם הוא עצם הנפש שלו, הנאחז בשורשו העליון, ששם עיקר מדור הנשמה, רק משתלשל ממנה מקצתה בגוף, כי הגוף הוא רק כמו נעל לנשמה, וכמו הנעל אינו מלבוש רק לקצה התחתון של הגוף, כן הגוף אינו מלבוש רק לקצה התחתון של הנשמה (רוח חיים, א, א)
