משנה ו: הָעֹמֶר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ סָאתַיִם, וּשְׁכָחוֹ, אֵינוֹ שִׁכְחָה. שְׁנֵי עֳמָרִים וּבָהֶם סָאתַיִם, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לְבַעַל הַבָּיִת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לָעֲנִיִּים. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְכִי מֵרֹב הָעֳמָרִים יֻפֵּי כֹחַ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ הוּרַע כֹּחוֹ. אָמְרוּ לוֹ, יֻפֵּי כֹחוֹ. אָמַר לָהֶם, וּמָה אִם בִּזְמַן שֶׁהוּא עֹמֶר אֶחָד וּבוֹ סָאתַיִם וּשְׁכָחוֹ, אֵינוֹ שִׁכְחָה, שְׁנֵי עֳמָרִים וּבָהֶם סָאתַיִם, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא שִׁכְחָה. אָמְרוּ לוֹ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּעֹמֶר אֶחָד שֶׁהוּא כְגָדִישׁ, תֹּאמַר בִּשְׁנֵי עֳמָרִים שֶׁהֵן כִּכְרִיכוֹת:
משנה ו: נאמר בפסוק 'וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה, לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ', ולמדו מכך חכמים שרק עומר כזה שאתה יכול לשוב ולקחתו יש בו דין שכחה, אבל הָעֹמֶר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שיעור סָאתַיִם, וּשְׁכָחוֹ, כיון שאין אדם יכול לחזור ולהגביהו לבדו וליטלו על כתפו, אֵינוֹ שִׁכְחָה. שכח האדם שְׁנֵי עֳמָרִים וּבָהֶם ביחד יש שיעור סָאתַיִם, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לְבַעַל הַבָּיִת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לָעֲנִיִּים. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְכִי מֵרֹב הָעֳמָרִים – ככל ששוכח בעל הבית יותר עומרים בשדה, יֻפֵּי כֹחַ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ הוּרַע כֹּחוֹ – האם בכך מתייפה כוחו של בעל הבית, או מורע כוחו, אָמְרוּ לוֹ, יֻפֵּי כֹחוֹ, וכפי שהתבאר לעיל (משנה ה') ששני עומרים שכחה ושלשה אינם שכחה. אָמַר לָהֶם רבן גמליאל, וּמָה אִם בִּזְמַן שֶׁהוּא עֹמֶר אֶחָד וּבוֹ סָאתַיִם, וּשְׁכָחוֹ, מודים אתם שאֵינוֹ שִׁכְחָה, אם שכח שְׁנֵי עֳמָרִים וּבָהֶם סָאתַיִם, אֵינוֹ דִין – האם אין זה קל וחומר שֶׁלֹּא יְהֵא שִׁכְחָה, שהרי אף אתם אמרתם שככל ששוכח בעל הבית יותר עומרים כך מתייפה כוחו. אָמְרוּ לוֹ חכמים, לֹא – אין הדברים דומים, אִם אָמַרְתָּ דין זה בְּעֹמֶר אֶחָד שיש בו סאתים, שאין בו שכחה כיון שֶׁהוּא כְגָדִישׁ, וכשם שאין דין שכחה בגדיש שלם, כך אין דין שכחה בעומר גדול כל כך שיש בו סאתים, האם תֹּאמַר דין זה גם בִּשְׁנֵי עֳמָרִים, שֶׁהֵן כִּכְרִיכוֹת – כעומרים קטנים, שיש בהם דין שכחה.
