משנה יא: מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין, בָּטְלָה הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן וְגוֹ':
משנה יא: מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין, בָּטְלָה הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת, והיינו שיר של אהבה שבין אדם לחברו ולשבח אדם יפה ביופיו, כיון שכל זמן שהיתה הסנהדרין קיימת היו אנשים נזהרים בדבריהם, ולא היו מזכירים בשירם דברים שאינם ראויים [אבל שירות ותשבחות וזכרון חסדים של הקדוש ברוך הוא, מנהג כל ישראל לאמרם בבית חתונה ובבית המשתאות בקול נגינות ובקול שמחה], שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כד ט) 'בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן' וְגוֹ', ואף שלא נאמר בפסוק בפירוש שדבר זה יהיה לאחר שתתבטל הסנהדרין, למדו כן מהפסוק (איכה ה יד) 'זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם', כלומר, כאשר יתבטלו הזקנים מהשער, והם הסנהדרין, יתבטלו הבחורים מנגינתם.
