טו. הנפטר בלא זרע, או שבנו קטן, ושוכרים אחד שיאמר בעבורו קדיש, משמע מספרי הפוסקים שהיה להם מנהג קדמון לשכור אדם לומר קדיש בשביל נפש הנפטר. ועיין ס' חיים ביד מה שכתב טעם למנהג עוב"י אזמיר יע"א ליתן קדיש בתרא שאומרים קודם עלינו לשבח להרב המורה שבעיר ע"ש. ובספר כסא אליהו דפוס ק"ק ירושלים ת"ו כתב בתיקון של תענית יביא אחרים להתענות עמו ע"ש. וכתבתי שעכ"פ זה האומר קדיש בעד מתים זרים ממנו, יאמר כל יום בסוף היום בקשה זו "יהר"מ וכו' שתחוס ותחמול ותרחם ברוב רחמיך וחסדיך על נר"ן של פב"פ ולמען הקדישים שאמרתי אני עבדך היום הזה תבטל כל המקטרגים והמשטינים ויעמדו מליצי יושר להמליץ טוב על נפשו רוחו ונשמתו ותלוה אליהם השלום וישבו במנוחת שלום השקט ובטח ותגביר על מדת הדין ויתמתקו הגבורות הקשות על ידי פלא העליון שהוא חסדים גדולים ורחמים גמורים יהיו לרצון וגו'":
טז. בסה"ק רב פעלים נשאלתי בארבעה או חמשה שאומרים קדיש ביחד, ואחד מהם קולו נמוך ששום אחד מן הציבור אינו שומע קולו, אי צריך למימר קדיש עם אותם האומרים קדיש שהציבור שומעים קולם בלבד, והבאתי שם דברי הרב אמת ליעקב במשפט הברכות לעולין לס"ת דף כ"ד אות ס', גם הבאתי דברי הרב בנין ציון ס' קכ"ב שפקפק בזה, והבאתי עוד עדות הרה"ג החסיד מהר"א מני נר"ו במנהג החסידים בבית אל יכב"ץ, שהחזן הוא האומר את הקדיש בכונות, ואם יש אחד מן הציבור שיש לו יארצייט ורוצה לומר קדיש יאמר בלחש, כדי שלא יערבב הכונה של החזן, גם העיד שבספר פתח הדביר ס' קכ"ה [אינו מצוי אצלינו] ג"כ כתב דלא אכפת בכך, ועכ"ז העלתי דלכתחלה לא יעשו כן, ומנהג החסידים הנז' שאני משום דלא אפשר בלאו הכי:
עוד נשאלתי שם בעשרה שלמדו תהלים ורוצים כלם לומר קדיש, שאין שום אחד עונה, והבאתי דברי הרב בני יאודה עייאש ז"ל סי' ג' והארכתי קצת בזה והעלתי דלכתחילה יזהרו להיות אחד עונה להם הקדיש:
