משנה ג: הָאוֹנָאָה אַרְבָּעָה כֶסֶף מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶסֶף לַסֶּלַע, שְׁתוּת לַמֶּקַח. עַד מָתַי מֻתָּר לְהַחֲזִיר. עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ. הוֹרָה רַבִּי טַרְפוֹן בְּלֹד, הָאוֹנָאָה שְׁמוֹנָה כֶסֶף לַסֶּלַע, שְׁלִישׁ לַמֶּקַח, וְשָׂמְחוּ תַּגָּרֵי לֹד. אָמַר לָהֶם, כָּל הַיּוֹם מֻתָּר לְהַחֲזִיר. אָמְרוּ לוֹ, יָנִיחַ לָנוּ רַבִּי טַרְפוֹן בִּמְקוֹמֵנוּ, וְחָזְרוּ לְדִבְרֵי חֲכָמִים:
המשניות הבאות [עד סוף הפרק] עוסקות בדיני אונאה. יש להקדים, ששלשה מיני אונאה יש: א. שיעור אונאה קטן, שהמקח קיים כמות שהוא. ב. שיעור אונאה גדול, שהמקח בטל לגמרי. ג. שיעור אונאה בינוני, וזו סתם 'אונאה' המוזכרת כאן, שבו המקח קיים, אך הצד המאנה צריך להחזיר את ההפרש לצד המתאנה:
שיעור הָאוֹנָאָה, שבה המקח קיים ויש להחזיר את האונאה, אַרְבָּעָה כֶסֶף מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶסֶף לַסֶּלַע – אם היה המקח כולו סלע, שהוא עשרים וארבע מעות כסף, והיתה האונאה ארבע מעות כסף, שהרי זה שיעור שְׁתוּת לַמֶּקַח. אבל אם היתה האונאה פחותה משיעור זה, אנו אומרים שמן הסתם מחל על כך המתאנה. ואם היתה האונאה בשיעור גדול יותר, הרי המקח בטל.
עַד מָתַי מֻתָּר לְהַחֲזִיר – לאחר כמה זמן מעת המקח עדיין יכול הקונה לחזור בו מהמקח מחמת האונאה, עַד כְּדֵי שיעבור שיעור זמן שֶׁיַּרְאֶה – שהיה יכול להראות את המקח לַתַּגָּר [-לסוחר] אוֹ לִקְרוֹבוֹ, ולשמוע מהם שהיתה אונאה במקח.
הוֹרָה רַבִּי טַרְפוֹן בָּעיר לֹד, הָאוֹנָאָה שְׁמוֹנָה כֶסֶף לַסֶּלַע – אם המקח כולו הוא סלע, והיינו עשרים וארבע מעות כסף, רק בשיעור שמונה מעות כסף הרי זו אונאה, והיינו שְׁלִישׁ לַמֶּקַח, וְשָׂמְחוּ תַּגָּרֵי [-סוחרי] לֹד, לפי שהיו מוכרים ביוקר, ומעתה יוכלו למכור ביוקר עד קרוב לשליש מהמקח, והקונה לא יוכל לחזור בו. אָמַר לָהֶם רבי טרפון דין נוסף, כָּל הַיּוֹם מֻתָּר לְהַחֲזִיר את המקח, אם מצא בו אונאה, ודבר זה גרם להם הפסד, שעד עתה היו הלוקחים יכולים לחזור בהם רק בפרק זמן קצר שהוא בכדי שיראה לתגר או לקרובו. אָמְרוּ לוֹ תגרי לוד לרבי טרפון, יָנִיחַ לָנוּ רַבִּי טַרְפוֹן בִּמְקוֹמֵנוּ, כפי שנהגנו עד עתה, וְחָזְרוּ לְדִבְרֵי חֲכָמִים, שהאונאה היא רק בשיעור שתות, ומאידך זמן החזרה הוא רק בכדי שיראה לתגר או לקרובו, ולא יותר.
