כה חֶרְדַּ֣ת אָ֭דָם יִתֵּ֣ן מוֹקֵ֑שׁ וּבוֹטֵ֖חַ בַּֽיהוָ֣ה יְשֻׂגָּֽב׃ כו רַ֭בִּים מְבַקְשִׁ֣ים פְּנֵי־מוֹשֵׁ֑ל וּ֝מֵֽיְהוָ֗ה מִשְׁפַּט־אִֽישׁ׃ כז תּֽוֹעֲבַ֣ת צַ֭דִּיקִים אִ֣ישׁ עָ֑וֶל וְתֽוֹעֲבַ֖ת רָשָׁ֣ע יְשַׁר־דָּֽרֶךְ׃
֍ ֍ ֍
(כה) חֶרְדַּת אָדָם – בהלה פתאומית הבאה על האדם, ממקרה רע או משמועה רעה, יִתֵּן מוֹקֵשׁ ומכשול לאותו אדם, כי זה מראה שאינו בוטח בה' כראוי, וּבוֹטֵחַ בַּה' לא יחרד ויבהל פתאום, אלא יְשֻׂגָּב – יהיו לו בו כח ועוז, וכמו שנאמר (תהילים קי"ב ז') "מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה'".
(כו) רַבִּים שיש להם משפט מוות, מְבַקְשִׁים פְּנֵי מוֹשֵׁל שיחון אותם, אך היה ראוי להם יותר לבקש מה' שירחם עליהם, וּמֵה' מִשְׁפַּט אִישׁ – כי הכל נעשה בהשגחת ה', והוא יטה את לב המושל כרצונו.
(כז) תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל, כי טבע הטוב לשנוא את הרע, וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר דָּרֶךְ, כי כן הוא גם הטבע ההפוך, שהרע ישנא את הטוב.
