20. אהבת הבנים והבנות (ד)

וְכָל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְּדַעַת, וְעֵינָיו תֶחֱזֶינָה מַחְשְׁבוֹת יְלָדָיו וְתַחְבּוּלוֹתֵיהֶם, וְיִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק אֶת בְּנוֹ מִדְּבַר שֶׁקֶר, כִּי הָאֱמֶת יְסוֹד בִּנְיָן. וְיִתְאַמֵּץ לְהַרְחִיק אֶת בְּנוֹ מִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי נְבָלָה, וּמִלְּהוֹצִיא מִפִּיו שְׁבוּעָה, וְכֵן יַרְחִיקֶנוּ מִכָּל נִדְנוּד אִסּוּר וּמִן הַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לוֹ. וְצָרִיךְ לָזֶה שְׁמִירָה יְתֵרָה, וְדַעַת, וּזְהִירוּת וּזְרִיזוּת. וְאַל יַאֲמִין בְּבָנָיו, וְאַל יִבְטַח בְּלִבּוֹ לוֹמַר 'לֹא יֵרֵד בְּנִי בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חֲטָאִים לֹא יַעֲמֹד', כִּי הִזְהִירוּ חז"ל שֶׁאֵין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לְעֲרָיוֹת, וְכָל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וְהַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה, וְהַרְבֵּה חֲבֵרִים רָעִים עוֹשִׂים. וְלָכֵן יֶאֱזֹר חָיִל לְהַרְחִיק בָּנָיו מֵחֲבֵרִים רָעִים כְּכָל הַבָּא לְיָדוֹ, וְיִשְׁתַּדֵּל עֲלֵיהֶם בְּכָל עוֹז שֶׁיֵּלְכוּ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים יִשְׁמְרוּ, זֶהוּ עִקָּר צַעַר גִּדּוּל בָּנִים, וּלְפִי מַה שֶׁיִּצְטַעֵר הָאָדָם וְיִטְרַח בְּחִנּוּךְ בָּנָיו, כָּךְ יִשְׂמַח אַחַר כָּךְ בְּיוֹצְאֵי חֲלָצָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְתָגֵל נַפְשׁוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.