המשך משנה טו: רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בּוֹשׁוּ חֲבֵרִים וּבְנֵי חוֹרִין, וְחָפוּ רֹאשָׁם, וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְגָבְרוּ בַעֲלֵי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ, וְאֵין שׁוֹאֵל, עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שְׁרוֹ חַכִּימַיָּא לְמִהְוֵי כְסָפְרַיָּא, וְסָפְרַיָּא כְּחַזָּנַיָּא, וְחַזָּנַיָּא כְּעַמָּא דְאַרְעָא, וְעַמָּא דְאַרְעָא אָזְלָא וְנִדַּלְדְּלָא, וְאֵין מְבַקֵּשׁ. עַל מִי יֵשׁ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.
רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בּוֹשׁוּ חֲבֵרִים [-תלמידי חכמים] וּבְנֵי חוֹרִין [-צדיקים, שהם בני חורין מיצרם הרע], וְחָפוּ רֹאשָׁם – נעשו שפלי נפש מלתקן את קלקולי הדור, כיון שהם רואים שדבריהם אינם מתקבלים אצל האנשים, וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה – אותם שראויים שייעשו ניסים על ידם נהיו מועטים וחלשים, וְגָבְרוּ בַעֲלֵי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן [-לשון הרע], וְאֵין דּוֹרֵשׁ לישראל, וְאֵין מְבַקֵּשׁ עליהם רחמים, וְאֵין שׁוֹאֵל בשלום חבירו, עַל מִי יש לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל [בן הורקנוס] אוֹמֵר, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שְׁרוֹ חַכִּימַיָּא לְמִהְוֵי כְסָפְרַיָּא – התחילו החכמים להיות כמלמדי תינוקות, וְסָפְרַיָּא כְּחַזָּנַיָּא – ומלמדי תינוקות נעשו כ'חזנים', שהם משמשי הציבור, וְחַזָּנַיָּא כְּעַמָּא דְאַרְעָא – והחזנים נעשו כעמי הארץ, וְעַמָּא דְאַרְעָא אָזְלָא וְנִדַּלְדְּלָא – ועמי הארץ הולכים ומידלדלים, וְאֵין מְבַקֵּשׁ להסיר את המכשולים. עַל מִי יֵשׁ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.
