ט) הכל נאמנים על מומי מעשר, לומר 'מום זה מאליו בא, ולא נעשה לדעת', ואפילו אלו שאינן נאמנים על הבכור, נאמנים על המעשר. ורואה אדם מומי מעשר שלו, ומתירו, אם היה מומחה. והטעם לכך שנאמן האדם אפילו על מום של בהמת מעשר של עצמו, לפי שאם ירצה יטיל מום בכל עדרו, ואחר כך יעשר, ונמצא המעשר בעל מום מתחלתו.
י) הלוקח [-הקונה] טלאים שנולדו בשנה זו, או שֶׁנִּתְנוּ לו במתנה, הרי הם פטורים מן המעשר, עד שיולדו ברשותו. לפיכך השותפין שנשתתפו בבהמות, והביא זה מאה טלאים וזה מאה טלאים, וערבום, ונשתתפו בהן, הרי כל המאתים פטורים מן המעשר, שכל טלה מהן נחשב כמכור לשותף האחר. וכן האחים שירשו טלאים מאביהם, הרי הן פטורין מן המעשר. אבל הנולדים להם בשותפות לאחר מכאן מאלו הבהמות, בין לשותפין בין לאחים שירשו את אביהם, חייבין במעשר. וכן אם היו שותפין במעות, וקנו בהמות ממעות השותפות, והאחים שקנו בהמות ממעות הירושה, הרי הנולדים מהם לאחר מכאן חייבין במעשר, שהרי ברשותן נולדו, והרי הן כאיש אחד.
חלקו האחים והשותפין אחר שנולדו להן הבהמות ברשותן, וחזרו ונשתתפו, הרי אלו פטורין מן המעשר, שבשעה שחלקו נעשו הכל לקוחין, והלקוח פטור. וכשחזרו ונשתתפו הרי נשתתפו בבהמות, ועדיין לא ילדו להן ברשותן אחר שיתוף זה השני, ואף על פי שחלקו גדיים כנגד גדיים וטלאים כנגד טלאים, ועשרה כנגד עשרה, הכל פטורין מן המעשר, והרי הן כלקוחין.
