משנה ח: חֲמִשָּׁה חֻמְשִׁין הֵן. הָאוֹכֵל תְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, וְהַחַלָּה, וְהַבִּכּוּרִים מוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְהַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ. הַפּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּשׁוֹ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ. הַנֶּהֱנֶה בְשָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ:
משנתנו מונה עתה חיובי ממון שונים שבהם צריך המשלם להוסיף חומש:
חֲמִשָּׁה חֻמְשִׁין הֵן – חמשה חייבי תשלומים צריכים להוסיף חומש, א. הָאוֹכֵל תְּרוּמָה גדולה בשוגג, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי [אף שחיוב הפרשתה הוא רק מדרבנן. אבל תרומה גדולה אין צריך להפריש מן הדמאי, כיון שאף עמי הארץ מפרישים אותה], וְהאוכל את הַחַלָּה, וְאת הַבִּכּוּרִים, שכל אלו מתנות כהונה הן, מוֹסִיף חֹמֶשׁ. [וכל אלו נחשבים דבר אחד, כיון שכולם מכונים בתורה 'תרומה', ונלמד דינם מאותו מקום]. ב. וְהַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי – ענבי הכרם בשנה הרביעית לנטיעתם, ופודה את קדושתם על מעות, וְהפודה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ. ג. הַפּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּשׁוֹ – ממון שהוא עצמו הקדיש לבדק הבית, מוֹסִיף חֹמֶשׁ. ד. הַנֶּהֱנֶה בְשָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ. ה. וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ לשקר, מוֹסִיף חֹמֶשׁ.
