השער הרביעי, שער הבטחון
פרק שישי
ממידת האדם אשר איננו בוטח בה', שאיננו רגוע ושליו, ואינו עובד את ה' כראוי, עד שיהיה לו ממון כדי פרנסתו ופרנסת אשתו ובני ביתו עד סוף ימיו. ואנשים אלו מכונים 'כת בעלי המשכונות', כיון שהם דומים לאדם המוכר בהקפה אך נוטל משכון מהקונה מחמת שאינו מאמין לו, וכך בני אדם אלו אינם מאמינים שה' יכול לפרנסם תמיד ובכל מצב, וכאילו נוטלים ממנו 'משכון' על כך, על ידי שאוספים לעצמם ממון רב, כדי שיהיו בטוחים בפרנסתם לעתיד.
ויש לטעון כנגדם שבע טענות, מדוע אין זו הנהגה ראויה: א. הרי אין ראוי לאדם ליטול משכון אלא מחבירו השוה לו, אבל לא יטול שום שכיר משכון מבעל הבית השוכרו לעבודה, וכל שכן שעבד לא יטול משכון מאדונו קודם עבודתו, ואם כן ודאי וודאי שאין הנוצר נוטל משכון מיוצרו קודם עבודתו. ואפילו לאחר העבודה גנאי הוא לתבוע את השכר, וכמו שאמרו חז"ל "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת קבל פרס", וכל שכן שגנאי הוא לתבוע שכר קודם עבודתו.
