יחשוב האדם שהוא רֵע אהוב, שהקדוש ברוך הוא אוהב את בריותיו, ומרחם עליהם בחסדו, ומחמת זה יתעורר לאהוב את המקום. (רוח חיים, ו, א)
העיקר הוא, אם הוא נאהב גם כן על ה'. כי לא די במה שהאדם אוהב את הקב"ה, כי כל הפושעים והאומות אוהבים את ה', אך העיקר להבין כי ה' אוהבו ומיטיב עימו, ויבין כמה הדבר הזה הוא חסד גדול, ושאינו כדאי הוא לו, וכשיבין כן יראה לעבוד את ה' באמת. וזהו המכוון, ולא לאהוב את ה' בלב, ובפועל כפיו נוקש. כי אם צריך להשתדל שה' יאהבנו. היינו, שישמור מצוותיו וילך בדרכי ה', למען יאהבנו. אבל אם אינו מקיים ככל אשר ציוהו ה', אף אם הוא אוהב בליבו את ה', כיון שאינו נאהב מאת ה', אין זה כלום. (רוח חיים, ו א)
