הלכות בכורות, פרק ה, י-יא

י) אדם שלקח בכור בעל מום למשתה בנו, או לאוכלו ברגל, ובסוף לא היה צריך לו, מותר למוכרו, ואין זה נחשב כעושה בו סחורה.
יא) אין שמין [-אומדים את שוויים וגובים אותם בחובם] בכורות תמימים להגבותם לישראל בחובם, אבל שמין להן בכורות בעלי מומין, המותרים באכילה. ושמין בכורות תמימים לכהנים בזמן הזה, שאינם עומדים להקרבה על גבי מזבח אלא הן עומדין להאכל במומן, ואין צריך לומר ששמין להן בעלי מומים, שהם מותרים באכילה מיד.