משנה י: הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, צְרָרָן וְהִפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו, אוֹ שֶׁמְּסָרָן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְנָעַל בִּפְנֵיהֶם שֶׁלֹּא כָרָאוּי, חַיָּב, שֶׁלֹּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים. וְאִם שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים, פָּטוּר:
משנתנו מבארת מהי הדרך הראויה לשמור על פקדון של כסף:
הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, צְרָרָן וְהִפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו, אוֹ שֶׁמְּסָרָן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְכן אם הניחם בביתו ונָעַל בִּפְנֵיהֶם שֶׁלֹּא כָרָאוּי, ונגנבו, חַיָּב, כיון שֶׁלֹּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים, אלא עליו להטמינם בקרקע [ואם מסרם לבנו ובתו הגדולים, יישבעו הם ששמרו כראוי, ונפטרים, ואין זה בכלל 'שומר שמסר לשומר', כיון שהכל יודעים שדרך אדם להניח את בניו ובנותיו הגדולים לשמור]. וְאִם שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים באותו מקום, כגון שלא היתה דרכם לשמור את המעות בקרקע אלא במקום אחר, ושמר כמותם, ונגנבו, פָּטוּר.
