משנה י: תְּבוּאָה שֶׁנִּתְּנָה לְשַׁחַת אוֹ לַאֲלֻמָּה, וְכֵן בַּאֲגֻדֵּי הַשּׁוּם, וַאֲגֻדּוֹת הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים, אֵין לָהֶן שִׁכְחָה. וְכָל הַטְּמוּנִים בָּאָרֶץ, כְּגוֹן הַלּוּף וְהַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין לָהֶם שִׁכְחָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֵשׁ לָהֶם שִׁכְחָה:
משנה י: תְּבוּאָה שֶׁנִּתְּנָה לְשַׁחַת – שנקצרה בעודה לחה, קודם שצמחה כל צרכה, כדי להאכילה לבהמות, אוֹ לַאֲלֻמָּה – להשתמש בגבעולים אלו כדי לקשור אלומות אחרות של תבואה, ולא לאכילה, וְכֵן בַּאֲגֻדֵּי הַשּׁוּם – שומים שנלקטו כדי לאגוד בהם שומים אחרים, ולא כדי לאוכלם, וַאֲגֻדּוֹת קטנות של הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים, שדרך לעשות מהן אגודות קטנות, ואחר כך אוגדים את כולם לאגודה אחת גדולה [והרי זה כמעמר למקום שאינו גמר מלאכה, כמבואר לעיל פ"ה מ"ח], כל אלו אֵין לָהֶן שִׁכְחָה.
וְכָל מיני הירקות הַטְּמוּנִים בָּאָרֶץ, כְּגוֹן הַלּוּף, וְהַשּׁוּם, וְהַבְּצָלִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין לָהֶם כלל דין שִׁכְחָה, כיון שנאמר בפרשה זו לשון 'בשדך', ללמד שרק מה שגלוי על פני השדה יש בו שכחה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֵשׁ לָהֶם שִׁכְחָה, כיון שמלבד מיעוט זה של 'בשדך', יש מיעוט נוסף, שנאמר 'קצירך', ואף משמעות לשון זו היא רק קציר שבגלוי, וכל מיעוט אחר מיעוט בא לרבות, ואף כאן בא לרבות אף את המינים הללו הטמונים באדמה:
