הלכות בכורות, פרק ה, ז-ח

ז) לא נחשדו ישראל על הבכורות, לפיכך נאמן הישראל לומר על בהמה שברשותו שזה ספק בכור הוא, ורואין לו מומו, ואוכל אותו במומו.
ח) כל בהמות הקדשים שקדם להם מום קבוע להקדשן, ונפדו, הרי יצאו לחולין לגמרי, וחייבין בבכורה. ואם קדם מום עובר להקדשן, או שהקדישן תמימים ואחר כך נולד להם מום קבוע, ונפדו, פטורין מן הבכורה, שהרי לא יצאו לחולין לכל דבר [-לכל ענין] מפני שהן עדיין אסורין בגיזה ועבודה, כמו שביארנו בהלכות מעילה, ובבהמה שיש בה אפילו קצת קדושה אין דין בכורה.