רביעי
י"ט אייר התשפ"ו
רביעי
י"ט אייר התשפ"ו

חיפוש בארכיון

מסכת בבא מציעא, פרק ד, משנה ט

משנה ט: אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם אוֹנָאָה. הָעֲבָדִים, וְהַשְּׁטָרוֹת, וְהַקַּרְקָעוֹת, וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת. אֵין לָהֶן לֹא תַשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קָדָשִׁים שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, יֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה, וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, אֵין לָהֶן אוֹנָאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמּוֹכֵר סֵפֶר תּוֹרָה, בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית, אֵין לָהֶם אוֹנָאָה. אָמְרוּ לוֹ, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא אֶת אֵלּוּ:

משנתנו מבארת שיש דברים מסוימים שאין נוהגים בהם דיני אונאה, ואגב זאת מבארת המשנה שהתמעטו דברים אלו מדינים נוספים:
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם אוֹנָאָה, ואף אם מכרם ביותר משווים או בפחות משווים, המקח חל, הָעֲבָדִים – עבדים כנעניים, כיון שהוקשו לקרקעות, שהתמעטו מלשון הפסוק, וְהַשְּׁטָרוֹת, כיון שנאמר 'וכי תמכרו ממכר', למעט דבר שאין גופו נמכר, והיינו שטר חוב, שאינו אלא כראיה על החוב ואין גופן מכור, וְהַקַּרְקָעוֹת, שנאמר 'אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ', למעט קרקע שאינה ניתנת מיד ליד, וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת, שנאמר 'אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו', והקדש אינו 'אחיו'.

מביאה המשנה דברים נוספים שהתמעטו מהם דברים אלו: אֵין לָהֶן – לעבדים שטרות קרקעות והקדשות, לֹא תַשְׁלוּמֵי כֶפֶל אם גנבום, וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה – אם גנב שור או שה של הקדש, וטבחו או מכרו. שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע עליהם שלא פשע בהם, וְנוֹשֵׂא [-ושומר] שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אם נגנבו או אבדו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לגבי הקדש יש חילוק בדבר, אם היו אלו קָדָשִׁים שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, וכגון שנדר להביא קרבן, והקדיש בהמה לצורך כך, ואם תאבד הבהמה יצטרך להביא בהמה אחרת, נמצא שיש לו עצמו הפסד מאבידתה, ועל כן נחשבת היא כממון הדיוט, ולכן יֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה, וכן שאר הדינים נוהגים בה. וְקדשים  שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, וכגון שנדב בהמה לקרבן, שאם תאבד בהמה זו אינו חייב להביא אחרת תחתיה, אֵין לָהֶן אוֹנָאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמּוֹכֵר סֵפֶר תּוֹרָה, בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית, אֵין לָהֶם אוֹנָאָה, ובספר תורה הטעם הוא כיון שהתורה יקרה היא מפנינים, וכל מחיר שישלם אינו יקר מידי, ובבהמה ומרגלית הטעם הוא כיון שלפעמים רוצה האדם שור דומה לשור שברשותו כדי שיחרשו יחד, או מרגלית דומה למרגלית שברשותו כדי לשבצן בתכשיט אחד, ומוכן לשלם תמורתן ממון רב יותר משווים בשוק. אָמְרוּ לוֹ חכמים, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא אֶת אֵלּוּ המנויים בתחילת המשנה.

https://2halachot.org/halacha/מסכת-בבא-קמא-פרק-א-משנה-א1