ח שָׁ֤וְא ׀ וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י הַ֝טְרִיפֵ֗נִי לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ ט פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע ׀ וְכִחַשְׁתִּי֮ וְאָמַ֗רְתִּי מִ֥י יְה֫וָ֥ה וּפֶֽן־אִוָּרֵ֥שׁ וְגָנַ֑בְתִּי וְ֝תָפַ֗שְׂתִּי שֵׁ֣ם אֱלֹהָֽי׃
֍ ֍ ֍
(ח) ומה הם שני הדברים שביקש, שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי, כלומר, שלא אהיה עני בדעת עד כדי כך שלא אבין כלום, ומתוך כך אלך אחרי דברי שוא, כמו הגויים המאמינים בעבודת כוכבים ומזלות, ועובדים לעצים ואבנים. אך גם לא אהיה עשיר בדעתי עד כדי כך שאחקור אחר הדברים שאין לי רשות להתבונן בהם, ואבוא להמציא משכלי דברי כזב, כפי שאמרו החוקרים הקודמים. ועל כך המשיל משלו ואמר, כשם שלא טובה העניות והעשירות בדברים גשמיים, אלא טוב לאדם שיהיה לו לחם למאכלו, כך רֵאשׁ – עניות גדולה בדעת, וָעֹשֶׁר גדול בדעת, אַל תִּתֶּן לִי, כי שני הדברים הללו גורמים לאדם לנטות מהאמונה האמיתית, אלא הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי – תן לי את חכמת התורה, שהיא משולה ללחם הנפש, הַמְחַיֶּה אותה ומביא אותה לשלמותה.
(ט) ומבאר את חששותיו, כי המתעשר בוטח בכוחו ומכחיש שה' נתן לו את העושר, והעני גונב ממון, ונשבע אחר כך לשקר בשם ה', כך בנמשל, פֶּן אֶשְׂבַּע להיות חכם בדעתי יותר מהצורך, ואבוא לחקור בדברים שמעל הטבע ואין לאדם השגה בהם, וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה', כפי שהיו מהפילוסופים שהתחכמו לומר דברי כפירה והכחשה בה'. וּפֶן אִוָּרֵשׁ – שמא אהיה עני בדעתי, וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי – אהיה כגנב הלוקח את הכוחות הטבעיים או כוחות הכוכבים, וּמַתְפִּישׂ עליהם את שם ה', ועובד עבודת כוכבים ומזלות, ולכן הטוב ביותר הוא ללכת בדרך הממוצעת, להאמין במה שכתוב בתורה, ובכל מה שהחכימה אותו התורה הנתונה מה', ולא לחקור אחרי הדברים הגבוהים מדעת האדם.
