משנה יא: אֵין מְעָרְבִין פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת, אֲפִלּוּ חֲדָשִׁים בַּחֲדָשִׁים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חֲדָשִׁים בִּישָׁנִים. בֶּאֱמֶת בַּיַּיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְרַךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ. אֵין מְעָרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן בְּיַיִן, אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו. מִי שֶׁנִּתְעָרֵב מַיִם בְּיֵינוֹ, לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַחֲנוּת אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ. וְלֹא לַתַּגָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְרַמּוֹת בּוֹ. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִיל מַיִם בַּיַּיִן, יַטִילוּ:
אֵין מְעָרְבִין פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת – הפוסק עם חברו שימכור לו פירות משדה מסוימת, לא יערב בהם פירות משדה אחרת, אֲפִלּוּ חֲדָשִׁים בַּחֲדָשִׁים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שלא יערב חֲדָשִׁים בִּישָׁנִים, שהישנים משובחים יותר. בֶּאֱמֶת – הלכה פסוקה היא, שבַּיַּיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְרַךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ – הקשה משביח את הרך.
אֵין מְעָרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן של חבית זו, בְּיַיִן של חבית אחרת, אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו של אותו יין שהוא מוכר לו.
מִי שֶׁנִּתְעָרֵב מַיִם בְּיֵינוֹ, לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַחֲנוּת, אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ ללוקח שהתערב בו מים. וְלֹא ימכור לַתַּגָּר [-לסוחר] אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ, שֶׁאֵינוֹ קונה זאת אֶלָּא כדי לְרַמּוֹת בּוֹ. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִיל מַיִם בַּיַּיִן בזמן הגתות, שהמים קולטים את טעם היין, יַטִילוּ – מותר הדבר, כיון שהכל יודעים שזהו המנהג.
