משנה ג: נֶאֱמָנִין עַל הַחִטִּים, וְאֵין נֶאֱמָנִין עַל הַקֶּמַח וְלֹא עַל הַפָּת. נֶאֱמָנִין עַל הַשְּׂעוֹרָה שֶׁל אֹרֶז, וְאֵין נֶאֱמָנִין עָלָיו בֵּין חַי בֵּין מְבֻשָּׁל. נֶאֱמָנִין עַל הַפּוֹל, וְאֵין נֶאֱמָנִין עַל הַגְּרִיסִין, לֹא חַיִּים וְלֹא מְבֻשָּׁלִין. נֶאֱמָנִין עַל הַשֶּׁמֶן לוֹמַר שֶׁל מַעְשַׂר עָנִי הוּא, וְאֵין נֶאֱמָנִין עָלָיו לוֹמַר שֶׁל זֵיתֵי נִקּוּף הוּא:
משנה ג: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, נאמנים העניים לומר על תבואה שבידם שהיא ממתנות עניים, ובתנאי שאלו הם דברים שדרך ליתנם לעניים. משנתנו מבארת מה הם דברים אלו: נֶאֱמָנִין עַל הַחִטִּים שבידם, וְאֵין נֶאֱמָנִין עַל הַקֶּמַח וְלֹא עַל הַפָּת, לומר שניתנו להם כמעשר עני, כיון שאין דרך בני אדם לתת קמח ופת למעשר עני. נֶאֱמָנִין עַל הַשְּׂעוֹרָה [-שיבולת שלמה] שֶׁל אֹרֶז, וְאֵין נֶאֱמָנִין עָלָיו – על האורז לאחר שדשו אותו והפרידוהו מהמוץ בֵּין כשהוא חַי בֵּין כשהוא מְבֻשָּׁל [ויש מפרשים ש'שעורה של אורז' היינו אורז לאחר הדישה אך לפני שנכתש במכתשת להסיר את קליפתו, שאז דרך לחלקו לעניים, ולא לאחר כתישה]. נֶאֱמָנִין עַל הַפּוֹל, וְאֵין נֶאֱמָנִין עַל הַגְּרִיסִין – פול טחון, לֹא חַיִּים וְלֹא מְבֻשָּׁלִין. נֶאֱמָנִין העניים עַל הַשֶּׁמֶן לוֹמַר שֶׁל מַעְשַׂר עָנִי הוּא, שקיבלו כשהוא שמן, וְאֵין נֶאֱמָנִין עָלָיו לוֹמַר שֶׁל זֵיתֵי נִקּוּף הוּא, כלומר, אין העני נאמן לומר שעשה שמן זה מזיתים שליקט בעצמו ממתנות עניים, כיון שזיתים מועטים הם, ואין דרך לעשות מהם שמן:
