משנה ח: מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מָאתַיִם זוּז, לֹא יִטֹּל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי. הָיוּ לוֹ מָאתַיִם חָסֵר דִּינָר, אֲפִלּוּ אֶלֶף נוֹתְנִין לוֹ כְאַחַת, הֲרֵי זֶה יִטֹּל. הָיוּ מְמֻשְׁכָּנִים לְבַעַל חוֹבוֹ אוֹ לִכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ, הֲרֵי זֶה יִטֹּל. אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ:
משנה ח: מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מָאתַיִם זוּז, שזהו סכום ממון ששיערו חכמים שמספיק לאדם למשך שנה שלימה, למזונות ולבגדים, הרי זה לֹא יִטֹּל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי, כיון שאינו נחשב לעני. אבל אם הָיוּ לוֹ מָאתַיִם זוז חָסֵר דִּינָר, אֲפִלּוּ אֶלֶף בני אדם נוֹתְנִין לוֹ מתנות עניים כְאַחַת, ואפילו שבסך הכל ניתן לו בבת אחת סכום גדול מאד, מכל מקום כיון שעתה אין לו מאתים זוז והוא עני, הֲרֵי זֶה יִטֹּל [וסימן לדבר 'צדקה' בגימטריא מאה תשעים ותשעה, ללמד שמי שיש לו סכום זה רשאי ליטול צדקה (מהרש"א)]. הָיוּ לו נכסים אך הם מְמֻשְׁכָּנִים לְבַעַל חוֹבוֹ אוֹ לִכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ, ואפילו שהיא נשואה לו ואינו צריך עדיין לשלם לה כתובתה, מכל מקום כיון שהם נכסים משועבדים, הֲרֵי זֶה יִטֹּל. אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר אֶת בֵּיתוֹ, וְלא אֶת כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ היפים, כגון כלים המיוחדים שהוא משתמש בהם בשבתות וימים טובים [אמנם זהו רק באופן שנוטל לקט שכחה ופאה בצנעא, כגון שקרוביו משמרים לו חלק ממתנות העניים שבשדותיהם, אבל אם בא ליטול מקופה של צדקה, אין מניחים לו ליטול אפילו שאר מתנות עניים עד שימכור את כלי תשמישו היפים]:
