משנה ה: חֲבִילֵי קַשׁ, וְחֲבִילֵי עֵצִים, וְחֲבִילֵי זְרָדִין, אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן, וְכֻלָּן שֶׁהִתִּירָן כְּשֵׁרוֹת. וְכֻלָּן כְּשֵׁרוֹת לַדְּפָנוֹת:
משנה ה: חֲבִילֵי קַשׁ, וְכן חֲבִילֵי עֵצִים, וְכן חֲבִילֵי זְרָדִין, כשהם קשורים ואגודים, אף שהם גידולי קרקע ואינם מקבלים טומאה, אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן, כיון שחששו חכמים שיבא אדם מן השדה וחבילתו על כתיפו, ויניח את החבילות על גבי הסוכה כדי לייבשן, ולא לשם סיכוך, ותהיה זו סוכה פסולה [אף לדעת בית הלל שסוכה העשויה שלא לשם חג כשרה, זהו דוקא כשהונח הסכך לשם צל]. וְכֻלָּן שֶׁהִתִּירָן – וכל החבילות הללו, אם פתח את קשריהן, כְּשֵׁרוֹת. וְכֻלָּן – כל הדברים שלמדנו לעיל שפסולים לסיכוך, כְּשֵׁרוֹת לַעשיית דְּפָנוֹת הסוכה.
