משנה ז: אֵין פּוֹחֲתִין לֶעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִכִּכָּר בְּפוּנְדְיוֹן, מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע. לָן, נוֹתְנִין לוֹ פַּרְנָסַת לִינָה. שָׁבַת, נוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת. מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת, לֹא יִטֹּל מִן הַתַּמְחוּי. מְזוֹן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעֻדּוֹת, לֹא יִטֹּל מִן הַקֻּפָּה. וְהַקֻּפָּה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם, וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלשָׁה:
משנה ז: משנתנו מבארת את דין נתינת צדקה לסתם עניים: אֵין פּוֹחֲתִין מלתת לֶעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מִכִּכָּר הנמכר בְּפוּנְדְיוֹן, מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע – כאשר החטים נמכרים ארבעה סאים בסלע, וככר זו עשויה מרבע קב חטים [ולעיל (משנה ה) התבאר שנותנים לעני בגורן חצי קב חטים, והיינו כיון ששם עליו לטחון את החטים ולאפות את הפת, אך כאן הוא מקבל פת אפויה], ושיעור זה הוא כדי מזון שתי סעודות. לָן העני בלילה באותה העיר, נוֹתְנִין לוֹ פַּרְנָסַת לִינָה, והיינו מטה כר וכסת. שָׁבַת העני בעיר בשבת, נוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת, שחייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת.
בכל עיר יש 'קופה' של צדקה של מעות המחולקות לעניים, ונותנים להם בכל ערב שבת מזון לכל השבוע הקרוב שתי סעודות ביום. וכן יש 'תמחוי', והיינו כלי גדול שכולם נותנים בו מאכלים ומכינים ממנו תבשיל לעניים לאותו היום, מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת, לֹא יִטֹּל מִן הַתַּמְחוּי, כיון שהוא מתחלק לצורך אותו היום. ומי שיש לו מְזוֹן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעֻדּוֹת, לֹא יִטֹּל מִן הַקֻּפָּה, המתחלקת לצורך שבוע אחד. וְהַקֻּפָּה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם, כיון שניתן לכפות על נתינת צדקה, ואין עושים שררה על הציבור בפחות משנים, וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלשָׁה, כיון שחלוקה זו היא כדיני ממונות, ודיני ממונות בשלשה.
