כא תַּ֣חַת שָׁ֭לוֹשׁ רָ֣גְזָה אֶ֑רֶץ וְתַ֥חַת אַ֝רְבַּ֗ע לֹֽא־תוּכַ֥ל שְׂאֵֽת׃ כב תַּֽחַת־עֶ֭בֶד כִּ֣י יִמְל֑וֹךְ וְ֝נָבָ֗ל כִּ֣י יִֽשְׂבַּֽע־לָֽחֶם׃ כג תַּ֣חַת שְׂ֭נוּאָה כִּ֣י תִבָּעֵ֑ל וְ֝שִׁפְחָ֗ה כִּֽי־תִירַ֥שׁ גְּבִרְתָּֽהּ׃
֍ ֍ ֍
(כא) הוסיף אגור בן יקה וביאר את הדברים במשל נוסף, תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ, וְתַחַת אַרְבַּע – הדבר הרביעי, הגרוע מהם, לֹא תוּכַל שְׂאֵת.
(כב) ומבאר את ארבעת הדברים הללו, א. תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ, וזהו משל לכח הדמיון שבאדם, שנברא כדי להיות כעבד לממשלת השכל, וכאשר הדמיון מתגבר על כוחות הנפש ושולט עליהם במקום השכל, הרי זה כעבד המולך במקום אדונו, ודמיון זה יבדה כזבים וימציא דברים שאינם קיימים במציאות, ובכך יגרום לאדם להטיל ספיקות בכל דבר, כדרגת ה'אויל', או להתפתות אחרי כל דבר סכלות, כדרגת ה'פתי'. ב. וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם, וזהו משל למי שלא אסף כלל את חוקי החכמה לנפשו, אלא אסף רק דברי נבלה וסכלות, ונדמה לו שהוא שבע מִלֶחֶם החכמה, וזו דרגת ה'חכם בעיניו', שנדמה לו שכל מעשיו הם בדרך החכמה.
(כג) ג. תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל, וזהו משל למי שהתגברו אצלו התכונות הרעות והמידות הפחותות, המתנגדות אל חוקי החכמה, כמו הכעס והתאוה, הגאוה והנקמה, וכאילו לקחם לו לאשה [ומכנה אותה 'שנואה', כי מידות הנפש הנובעות מהחכמה, כולן מתאימות זו לזו ומשלימות זו את זו, וכאילו יש ביניהן אהבה. אבל המידות הרעות, המתנגדות אל החכמה, הרי הן מתנגדות גם זו לזו, ויש ביניהן שנאה], וזו מדרגת ה'כסיל', העוזב את חוקי החכמה הידועים לו, והולך אחר תאוותיו המשולות לאשה שנואה, במקום החכמה שהיא 'אשת חיל' האמיתית, כאשר כוחות הנפש מושלים באדם לפי חוקי החכמה. ד. והדבר הגרוע מכל, אשר לא תוכל הארץ לשאת אותו, וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ, וזהו משל למי שעוזב את התורה, שהיא החכמה המקובלת מאת ה', והיא הגבירה האמיתית, ובוחר תחתיה דעות כוזבות שהן תולדות השכל האנושי, שדעות אלו הן כשפחות שתפקידן לעזור לגבירה, וחכמות אלו כאשר משתמשים בהם כראוי מסייעות ללימוד התורה ולחכמה האמיתית, והבוחר בהיקשים המתעים ודרכיהם כדי לחלוק על חוקי התורה, הרי זה כשפחה המגרשת את גבירתה מביתה, ומושלת תחתיה, וזהו הרע שבכולם.
