א. יש דינים מסוימים הנוהגים ב'חולה שאין בו סכנה', ובגדר 'חולה שאין בו סכנה' נחשבים המקרים דלהלן: 1. מי שנפל למשכב מחמת חוליו. 2. הסובל מחום למעלה מהרגיל אצלו, ואפילו לא נפל למשכב, אך באופן רגיל אין יוצאים מפתח הבית מחמת מחלה זו. 3. הסובל מכאב עד שנחלש כל גופו, ואפילו לא נפל למשכב, כגון הסובל ממיגרנה. 4. המתהלך כבריא, אך עלול ליפול למשכב אם לא יקבל טיפול מבעוד מועד (גם אם אין נשקפת סכנה לחייו), כגון חולה אסטמה, סכרת או דלקת פרקים. 5. מי שקיימת אצלו סכנת אבר [ובאופן שברור שלא תתפתח מכך סכנת חיים, שאם לא כן – זהו ספק פיקוח נפש], כגון שבר עצם שאינו פתוח באצבע, מקום שאין בו חשש סכנה אם יושהה הטיפול בו עד למוצאי שבת, וכן אם לדעת הרופא אין לחשוש להחמרת מצב החולה שתסכן את חייו אם יושהה הטיפול בו עד לצאת השבת. 6. הסובל מדלקת עיניים. 7. יולדת, מהיום השמיני ללידתה, ועד סוף שלשים יום. 8. ילד קטן.
תפריט
תפריט
שישי
כ"א אייר התשפ"ו
