פרק ראשון, ד

ד) אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל, ועצמו של יום הכפורים מכפר, מכל מקום יש חילוק בין העבירות, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן – מיד, ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן. כיצד, עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת, ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו, ובאלו נאמר 'שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם' וגו'. עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין, ועשה תשובה, תשובה תולה, ויום הכפורים מכפר, ובאלו נאמר 'כי ביום הזה יכפר עליכם'. עבר על עבירות שיש בהם כריתות ומיתות בית דין, ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין, ובאלו נאמר 'ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם'. במה דברים אמורים שהיסורים גומרים את הכפרה, בשלא חילל את השם בשעה שעבר, אבל המחלל את השם, אף על פי שעשה תשובה, והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו, ובאו עליו יסורין, אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה ויום הכפורים ויסורין שלשתן תולין, ומיתה מכפרת, שנאמר לגבי עבירה שיש בה חילול השם 'ונגלה באזני ה' צבאות וגו' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון'.