יז. נבילה מוסרחת, וכל דבר המוסרח מחמת שנתעפש, וכן אשפה שריחה רע ומים סרוחין שברחובות, כל אלו אסור מן התורה לקרות כנגדם ויתרחק מהם כדין צואת אדם:
יח. צואת בהמה חיה ועוף, אם יש בהם ריח רע – הרי הם כצואת אדם, ואם אין בהם ריח רע מותר לקרות כנגדה. אך רוב צואת בהמה חיה ועוף אין בהם ריח רע. וצואת כלב או חזיר, אם נתן בהם עורות, מרחיקין מהם כצואת אדם. אבל צואת חתול וצואה רכה של חמור הבא מן הדרך, סתמן ריחן רע כצואת אדם, ולכן אפילו אם יזדמן פעם אחת שאין להם ריח רע, אף על פי כן אסור לקרות כנגדם, ויתרחק מהם כדין צואת אדם. וכן צואת תרנגולים אדומים, סתמן ריחן רע וצריך להתרחק מהם כצואת אדם. אבל צואת שאר תרנגולים, דינם כצואת שאר עופות. והלול של תרנגולים יש בו סרחון ודינו כצואת אדם, והוא הדין לדיר בהמות שריחן רע:
