א. חיוב נטילת ידים הוא על האדם האוכל, אף אם אינו נוגע בפת. ואין חיוב זה מוטל על הנוגע בפת, אם אינו אוכל בעצמו. ולכן, אם ראובן מאכיל את שמעון פת לתוך פיו, חייב שמעון בנטילת ידים [אף על פי שאינו נוגע בפת], ולא ראובן [אף על פי שהוא נוגע בפת]. (שו"ע ומשנ"ב סי' קסב)
ב. גם האוכל את הפת על ידי מזלג וכדומה, ואינו נוגע בפת כלל, חייב בנטילת ידים. (שם).
