(כא) וַיֹּ֤אמֶר אֲחִיתֹ֨פֶל֙ אֶל־אַבְשָׁלֹ֔ם בּ֚וֹא אֶל־פִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הִנִּ֖יחַ לִשְׁמ֣וֹר הַבָּ֑יִת וְשָׁמַ֤ע כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־נִבְאַ֣שְׁתָּ אֶת־אָבִ֔יךָ וְחָ֣זְק֔וּ יְדֵ֖י כָּל־אֲשֶׁ֥ר אִתָּֽךְ׃ (כב) וַיַּטּ֧וּ לְאַבְשָׁל֛וֹם הָאֹ֖הֶל עַל־הַגָּ֑ג וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־פִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יו לְעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (כג) וַֽעֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֗פֶל אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאַל־אִ֖ישׁ בִּדְבַ֣ר הָֽאֱלֹהִ֑ים כֵּ֚ן כָּל־עֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֔פֶל גַּם־לְדָוִ֖ד גַּ֥ם לְאַבְשָׁלֹֽם׃
פרק יז: (א) וַיֹּ֥אמֶר אֲחִיתֹ֖פֶל אֶל־אַבְשָׁל֑וֹם אֶבְחֲרָ֣ה נָּ֗א שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֨לֶף֙ אִ֔ישׁ וְאָק֛וּמָה וְאֶרְדְּפָ֥ה אַֽחֲרֵי־דָוִ֖ד הַלָּֽיְלָה׃ (ב) וְאָב֣וֹא עָלָ֗יו וְה֤וּא יָגֵ֨עַ֙ וּרְפֵ֣ה יָדַ֔יִם וְהַֽחֲרַדְתִּ֣י אֹת֔וֹ וְנָ֖ס כָּל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֑וֹ וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ לְבַדּֽוֹ׃ (ג) וְאָשִׁ֥יבָה כָל־הָעָ֖ם אֵלֶ֑יךָ כְּשׁ֣וּב הַכֹּ֔ל הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֔שׁ כָּל־הָעָ֖ם יִֽהְיֶ֥ה שָׁלֽוֹם׃ (ד) וַיִּישַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י אַבְשָׁלֹ֑ם וּבְעֵינֵ֖י כָּל־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(כא) באותו זמן פחד אחיתופל לומר בפירוש את עצתו הרעה, להרוג את דוד, מחשש שבסוף ישלימו אבשלום ודוד וינקום בו דוד, ולכן הקדים ואמר שלפני שיאמר את עצתו בענין אופן המלחמה עם דוד, צריך אבשלום לעשות דבר אחד, וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם, בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ, אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת, כי מכך שהניחם לשמור את הבית ניכר שאינו רואה אותך כאויב אלא עדיין הוא בוטח בך, ורוצה שתשמור גם אתה את ביתו עד שיחזור, ואם כן כל העם יחששו לעזור לך מחשש שבסופו של דבר תחזיר את דוד לביתו, ודוד ינקום בהם, ולכן עליך לעשות את הדבר המגונה הזה, וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ, בכך שתבא על פילגשיו, וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ, כי יידעו שדוד לא ימחל על דבר זה, וכך לעולם לא תשלים איתו. וכיון שהתנה אחיתופל את אמירת עצתו בכך, לא נמנע אבשלום מלעשות זאת.
(כב) וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל הַגָּג, וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, שכולם ראו שהם נכנסים לאוהל ומתייחדים שם. ובכך התקיימה נבואת נתן לדוד, שאמר לו 'כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ, וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ, וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ, וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת'.
(כג) עתה יבואר מדוע הוצרך אבשלום לשמוע לאחיתופל בעשיית מעשה מגונה כזה, וזהו כיון שלא רצה לוותר על שמיעת עצתו בענין אופן המלחמה עם דוד, וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם, כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹהִים, כֵּן היתה כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל, גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם, וכיון שחשש להשאר ללא עצתו, נהג אבשלום כדבריו.
עתה לאחר שעשה אבשלום כדבריו, אמרו שני היועצים את דעתם בענין האופן הראוי להלחם עם דוד:
(א) וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלוֹם, יש כמה תנאים שצריך לקיימם במלחמה זו, כדי לנצח בה, ותחילה אמר את התנאים ואחר כך ביאר את הצורך בהם, אֶבְחֲרָה נָּא – נבחר מיד שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ בלבד, ולא יותר, וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד – אני אקום וארדוף אחריו, ולא אתה, ונעשה זאת מיד הַלָּיְלָה, ולא נמתין למחר.
(ב) ועתה ביאר את דבריו, על ידי שיצא מיד, וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא עדיין יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם, כי לא יספיק לנוח מבריחתו. ועל ידי שאבוא בלילה, וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, ולא אצטרך להרוג את אנשיו. ועל ידי זה שאני אהיה זה שרודף אחריו, וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, ואעשה זאת בתורת 'גואל הדם' של אוריה החיתי [שהיה בעלה של נכדתו], ולכן לא תרדוף אתה אחריו, שאין זה ראוי שבן יהרוג את אביו, אלא אני אעשה זאת.
(ג) ועל ידי זה שלא תהיה מלחמה עם אנשיו אלא רק אהרוג את דוד, וְאָשִׁיבָה כָל הָעָם אֵלֶיךָ – כל העם שהיו עם דוד יחזרו אליך, וכְּשׁוּב הַכֹּל – כאשר ישובו אליך כל האנשים ויתרצו במלכותך, ייהרג רק הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ, שזהו דוד, וכיון שייהרג לא תהיה עוד אפשרות למלחמה, אלא כָּל הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם.
(ד) אמנם אף שלא היה הדבר טוב בעיני אבשלום, להרוג את דוד אביו, אך וַיִּישַׁר הַדָּבָר – היה הדבר ישר ונראה כמועיל בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם, כי חשב שעל ידי זה יגיע אל התכלית הרצויה, ולכן אף שלא הוטב בעיניו הדבר, אך היה הדבר ישר ומועיל בעיניו, וּבְעֵינֵי כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל – זקני עמי ארצות שבישראל.
