הלכות שגגות, פרק ב, ג-ד

ג) מי שלא נודע לו עצמו של חטא שחטא, אף על פי שידע בודאי שעבר על לא תעשה שיש בו כרת, הרי זה פטור מקרבן חטאת, שנאמר 'אשר חטא בה', עד שידע החטא שחטא בו. כיצד, היו חֵלֶב ונותר לפניו, ושניהם אסורים באיסור כרת, ואכל את אחד מהם, ואין ידוע אי זה מהם אכל, או שהיו אשתו נדה ואחותו בבית, ששתיהן אסורות עליו באיסור כרת, ושגג ובא על אחת מהן, ואין ידוע אי זו מהן בעל, או שהיו יומיים, שבת ויום הכפורים בזה אחר זה לפניו, ועשה מלאכה באחד מהן, ואין ידוע באי זה מהן עשה, אף שבשני הימים יש איסור כרת, כיון שאינו יודע בבירור איזה מהחטאים חטא, הרי זה פטור מקרבן חטאת.
ד) חטא האדם, ונודע לו חטאתו, וחזר ושכחו, כיון שבתחילה זכר במה חטא והתחייב בקרבן חטאת, הרי זה מביא חטאת לשם מה שהוא, ותאכל כשאר חטאות הנאכלות, הגם שכעת אינו זוכר מה היה החטא.