א. טוב להזהר שלא להפסיק כלל בין נטילת ידים לבין ברכת המוציא, ואפילו בשהייה מועטת, ללא דיבור, ראוי שלא להפסיק, ובודאי שלא יפסיקו בדיבור, ואפילו לא בדברי תורה. (שו"ע ומשנ"ב סי' קסג)
ב. אמנם בדיעבד, אפילו אם שהה זמן רב או הפסיק בדיבור מועט, אינו צריך לחזור וליטול ידיו, אם לא הסיח דעתו בינתיים משמירת ידיו. (שם וקצש"ע).
