יד הָֽ֭יְתָה כָּֽאֳנִיּ֣וֹת סוֹחֵ֑ר מִ֝מֶּרְחָ֗ק תָּבִ֥יא לַחְמָֽהּ׃ טו וַתָּ֤קָם ׀ בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ וְ֝חֹ֗ק לְנַֽעֲרֹתֶֽיהָ׃
֍ ֍ ֍
(יד) ונפש טובה זו הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, כי הסוחרים יפליגו באניות למרחק כדי להחליף סחורה בסחורה ולהשיג חפצים יקרים, וכך הנפש תשוט בים הדעת העמוק והרחב, מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ – ותביא את לחם הנפש, שהם דברי חכמה ובינה, אפילו ממקומות רחוקים [אך כאשר הנפש רעה ונמשכת אחרי התאוות, הרי היא מעכבת את השכל מלעסוק בענינים רוחניים, אלא היא מושכת אותו במעשיה אל הבלי העולם, ואין לו את זַכּוּת השכל הראויה לעסוק בענינים נשגבים, ולהשיג השגות רוחניות].
(טו) וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה – הנפש קמה משנת חומריותה עוד בהיותה בעולם הזה, החשוך כלילה, כי האור הרוחני של השכל והנשמה אינו בוקע עדיין בהיות האדם במאסר גופו, ובכל זאת הנפש הטובה מתעוררת מתרדמתה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ, והוא משל ללימוד התורה, שהוא המזון ל'בני ביתה', שהם כוחות השכל והבינה, שהם עיקר האדם, וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ – קיום חוקי המצוות, שהם נועדו להנהיג את כוחות החומר וטבעיו בעולם הזה, כי כוחות החומר הם כ'נערותיה', משרתותיה של הנפש, המסייעות לה בעבודת הקודש, והיא נותנת להם את צרכן בקיום המצוות.
