(יז) וִיהֽוֹנָתָ֨ן וַֽאֲחִימַ֜עַץ עֹֽמְדִ֣ים בְּעֵין־רֹגֵ֗ל וְהָֽלְכָ֤ה הַשִּׁפְחָה֙ וְהִגִּ֣ידָה לָהֶ֔ם וְהֵם֙ יֵֽלְכ֔וּ וְהִגִּ֖ידוּ לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד כִּ֣י לֹ֥א יֽוּכְל֛וּ לְהֵֽרָא֖וֹת לָב֥וֹא הָעִֽירָה׃ (יח) וַיַּ֤רְא אֹתָם֙ נַ֔עַר וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְשָׁלֹ֑ם וַיֵּֽלְכוּ֩ שְׁנֵיהֶ֨ם מְהֵרָ֜ה וַיָּבֹ֣אוּ ׀ אֶל־בֵּֽית־אִ֣ישׁ בְּבַֽחוּרִ֗ים וְל֥וֹ בְאֵ֛ר בַּֽחֲצֵר֖וֹ וַיֵּ֥רְדוּ שָֽׁם׃ (יט) וַתִּקַּ֣ח הָֽאִשָּׁ֗ה וַתִּפְרֹ֤שׂ אֶת־הַמָּסָךְ֙ עַל־פְּנֵ֣י הַבְּאֵ֔ר וַתִּשְׁטַ֥ח עָלָ֖יו הָֽרִפ֑וֹת וְלֹ֥א נוֹדַ֖ע דָּבָֽר׃ (כ) וַיָּבֹ֣אוּ עַבְדֵי֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֶֽל־הָאִשָּׁ֜ה הַבַּ֗יְתָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ אַיֵּ֗ה אֲחִימַ֨עַץ֙ וִיה֣וֹנָתָ֔ן וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הָֽאִשָּׁ֔ה עָֽבְר֖וּ מִיכַ֣ל הַמָּ֑יִם וַיְבַקְשׁוּ֙ וְלֹ֣א מָצָ֔אוּ וַיָּשֻׁ֖בוּ יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ (כא) וַיְהִ֣י ׀ אַֽחֲרֵ֣י לֶכְתָּ֗ם וַֽיַּעֲלוּ֙ מֵֽהַבְּאֵ֔ר וַיֵּ֣לְכ֔וּ וַיַּגִּ֖דוּ לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וַיֹּֽאמְר֣וּ אֶל־דָּוִ֗ד ק֣וּמוּ וְעִבְר֤וּ מְהֵרָה֙ אֶת־הַמַּ֔יִם כִּי־כָ֛כָה יָעַ֥ץ עֲלֵיכֶ֖ם אֲחִיתֹֽפֶל׃ (כב) וַיָּ֣קָם דָּוִ֗ד וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּֽעַבְר֖וּ אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן עַד־א֣וֹר הַבֹּ֗קֶר עַד־אַחַד֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־עָבַ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃ (כג) וַֽאֲחִיתֹ֣פֶל רָאָ֗ה כִּ֣י לֹ֣א נֶֽעֶשְׂתָה֮ עֲצָתוֹ֒ וַיַּֽחֲבֹ֣שׁ אֶֽת־הַחֲמ֗וֹר וַיָּ֜קָם וַיֵּ֤לֶךְ אֶל־בֵּיתוֹ֙ אֶל־עִיר֔וֹ וַיְצַ֥ו אֶל־בֵּית֖וֹ וַיֵּֽחָנַ֑ק וַיָּ֕מָת וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקֶ֥בֶר אָבִֽיו׃
֍ ֍ ֍
(יז) וִיהוֹנָתָן וַאֲחִימַעַץ היו עֹמְדִים בְּעֵין רֹגֵל, וְהָלְכָה הַשִּׁפְחָה של בית צדוק וְהִגִּידָה לָהֶם את דברי חושי הארכי, כפי שאמרם לצדוק ואביתר, וְהֵם יֵלְכוּ וְהִגִּידוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד, כִּי לֹא יוּכְלוּ יהונתן ואחימעץ לְהֵרָאוֹת לָבוֹא הָעִירָה, שמא ירגישו בהם שהם מעבירים את הדברים לדוד.
(יח) וַיַּרְא אֹתָם נַעַר, שהם הולכים מעין רוגל אל דוד, וַיַּגֵּד לְאַבְשָׁלֹם, אך ה' עזר להם והם הרגישו בכך שראו אותם, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם מְהֵרָה, וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית אִישׁ בְּבַחוּרִים, וְלוֹ בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ וַיֵּרְדוּ שָׁם, אל תוך הבאר.
(יט) וַתִּקַּח הָאִשָּׁה – אשת אותו האיש, וַתִּפְרֹשׂ אֶת הַמָּסָךְ עַל פְּנֵי הַבְּאֵר, וַתִּשְׁטַח עָלָיו הָרִפוֹת – חיטים כתושות, וְלֹא נוֹדַע דָּבָר – לא היה ניכר כלל שיש באר באותו מקום.
(כ) וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה, וַיֹּאמְרוּ לה אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן. וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה, עָבְרוּ הם את מִיכַל – פלג הַמָּיִם. וַיְבַקְשׁוּ עבדי אבשלום את הנערים וְלֹא מָצָאוּ, וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם.
(כא) וַיְהִי אַחֲרֵי לֶכְתָּם, וַיַּעֲלוּ הנערים מֵהַבְּאֵר, וַיֵּלְכוּ וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד, וַיֹּאמְרוּ אֶל דָּוִד, קוּמוּ וְעִבְרוּ מְהֵרָה אֶת ירדן הַמַּיִם, כִּי כָכָה יָעַץ עֲלֵיכֶם אֲחִיתֹפֶל, ויתכן שיעשו את עצתו ויבואו לכאן הלילה.
(כב) וַיָּקָם דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן עַד אוֹר הַבֹּקֶר, עַד שאפילו אַחַד לֹא נֶעְדָּר אֲשֶׁר לֹא עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן, אלא כולם עברו עם דוד את הירדן.
(כג) וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ, כלומר, לאחר ששמע שדוד עבר את הירדן הבין שה' הפיר את עצתו, ודוד יחזור למלכותו, ופחד שיהרוג אותו דוד כמורד במלכות, והרוגי מלכות אינם נקברים בקברי משפחתם והמלך לוקח לעצמו את כל נכסיהם, לכן וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ, אֶל עִירוֹ, וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ כיצד לנהוג בנכסיו שהוא מוריש להם, וַיֵּחָנַק, וַיָּמָת, וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו.
