א. קודם שיתחיל בתפלת העמידה, כשאומר גאל ישראל, ימשמש בתפילין של ראש, כי תפילין של ראש הוא באצילות, ותפלת העמידה באצילות. ויש אומרים שגם בסיום 'המברך את עמו ישראל בשלום' ימשמש בתפילין של ראש. ונראה לי, דהנוהג בכך לא ימשמש אלא אחר 'יהיו לרצון אמרי פי', כי פסוק זה כולו מכלל התפלה, ובזמן התפילה צריך לעמוד ידיו כפותים זו על זו כעבדא קמי מאריה, ולכן לא ירים את ידו עד שיסיים פסוק זה:
ב. כשעומד להתפלל, יכוין רגליו להיות שוים ודבוקים זו עם זו ביושר, כדי להדמות למלאכים שנאמר בהם 'ורגליהם רגל ישרה', ועוד יש טעמים אחרים. ומנהג הספרדים כשעומדים להתפלל תפלת העמידה, קודם התפלה מהפכים פניהם קצת לאחוריהם ועושים תנועה בידיהם לאנשים העומדים באחוריהם או בצידיהם, והטעם בזה גם כן להדמות למלאכים שדרכם להיות מקבלים עול מלכות שמים זה מזה, ונותנים רשות זה לזה, להורות על אחדות ואחוה שביניהם, כלומר כולנו כאחד אנחנו מסכימים במחשבה אחת ובדעת אחת לקבל עול מלכות שמים, ובזה יתעלה ויתרומם קלוסו של הקדוש ברוך הוא כשהוא נעשה מתוך האחדות והאהבה, ולדוגמת זה הוא מנהג הספרדים הנז'. והגאון מהר"ן שפירא עשה טעם למנהג זה ע"פ הסוד, ושבחו, ולפי הטעם שלו אפילו אם אין אדם אחר בצידו או אחריו, ג"כ יעשה כן:
