משנה ט: כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע, וּבֵיתוֹ עֲרַאי. יָרְדוּ גְשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מֻתָּר לְפַנּוֹת, מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו:
משנה ט: כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים של חג הסוכות, אָדָם עוֹשֶׂה את סֻכָּתוֹ קֶבַע, וּבֵיתוֹ עֲרַאי, שאם יש לו כלים נאים מעלה אותם לסוכה. יָרְדוּ גְשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מֻתָּר לְפַנּוֹת את הסוכה מכליה ולצאת ממנה, מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה – מזמן שמי הגשמים מקלקלים את המאכל שאינו רך מידי ואינו קשה מידי, שהוא מהיר להתקלקל ממים, ואף אם אין לפניו תבשיל כזה, מזמן שירדו גשמים בכמות כזו, רשאי לצאת מהסוכה. מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, כשיורדים גשמים בחג הסוכות, לְעֶבֶד שֶׁבָּא עם מים לִמְזוֹג את כּוֹס היין לְרַבּוֹ, כלומר למהול לו מים ביין להפיג חריפותו, וְשָׁפַךְ לוֹ רבו את קִיתוֹן המים עַל פָּנָיו, כאומר לו, איני רוצה בשימושך, כך כאן מראים הגשמים שאין הקדוש ברוך הוא מקבל מעשיהם ברצון.
