משנה ב: וְאֵלּוּ אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה. הָעוֹשֶׂה בִמְחֻבָּר לַקַּרְקַע בִּשְׁעַת גְּמַר מְלָאכָה, וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, וּבְדָבָר שֶׁגִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין אוֹכְלִין. הָעוֹשֶׂה בִמְחֻבָּר לַקַּרְקַע בְּשָׁעָה שֶׁאֵין גְּמַר מְלָאכָה, וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע מֵאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, וּבְדָבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ:
נאמר בתורה לגבי פועל העובד בשדה אחר (דברים כג כה-כו) "כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן, כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ", משנתנו מבארת לאילו פועלים מותר לאכול מפירות בעל הבית:
וְאֵלּוּ פועלים האוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה מפירות בעל השדה, הָעוֹשֶׂה מלאכתו בִמְחֻבָּר לַקַּרְקַע בִּשְׁעַת גְּמַר מְלָאכָה, כלומר, כשתולש את הפירות מן העץ, שנאמר 'ואל כליך לא תתן', ומכך שהזהירה התורה את הפועל שלא יתן לתוך כליו, הרי שמדובר בשעה שנותן אל כליו של בעל הבית, וְכן העושה מלאכתו בְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע, רשאי לאכול ממנו עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ להתחייב במעשר, או שלש עיסה קודם שנגמרה מלאכתה להתחייב בחלה, וּבתנאי שיהא עוסק בְדָבָר שֶׁגִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ.
וְאֵלּוּ שֶׁאֵין אוֹכְלִין, הָעוֹשֶׂה בִמְחֻבָּר לַקַּרְקַע בְּשָׁעָה שֶׁאֵין גְּמַר מְלָאכָה, כגון שעודר סביב האילן וכדומה, וְכן העושה מלאכה בְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע מֵאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ להתחייב במעשר או בחלה, כגון שעוסק בעיסה לאחר שהתחייבה בחלה, וּבְדָבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, כגון העוסק בבשר וביצים או חלב.
