משנה ב: בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה עוֹשֶׂה בֵית דִּין בְּמָקוֹם אַחֵר וּמְבַטְּלוֹ. הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹשִׂין כֵּן, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מְשַׁנֶּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָה. הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיְּהֵא כוֹתֵב, אִישׁ פְּלוֹנִי וְכָל שֵׁם שֶׁיֶּשׁ לוֹ, אִשָּׁה פְלוֹנִית וְכָל שֵׁם שֶׁיֶּשׁ לָה, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם:
כפי שהתבאר במשנה הקודמת, אופן ביטול הגט על ידי השליח הוא כשמודיע זאת לשליח, או לאשה. משנתנו מבארת שמעיקר הדין יכול לבטלו שלא בפניהם:
בָּרִאשׁוֹנָה, הָיָה הבעל עוֹשֶׂה בֵית דִּין בְּמָקוֹם אַחֵר, שלא בפני השליח או האשה, וּמְבַטְּלוֹ, ומעיקר הדין די בביטול זה. הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹשִׂין כֵּן, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, שהרי השליח אינו יודע שהגט מבוטל, ונותנו לאשה, והיא נישאת בו, ובניה ממזרים [והמבטל גט שלא בפני השליח או האשה, מלקים אותו].
מביאה המשנה תקנה נוספת שתיקן רבן גמליאל: בָּרִאשׁוֹנָה, הָיָה הסופר שכותב את הגט מְשַׁנֶּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, כלומר, אם היו לבעל שני שמות, אחד המוכר במקום זה ואחד המוכר במדינה אחרת, היה כותב רק את השם המוכר במקום כתיבתו, ולא היה מקפיד לכתוב גם את השם השני, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָה – וכן בשמות הערים לא הקפידו לכתוב אם יש לעיר שתי שמות, הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיְּהֵא כוֹתֵב, 'אִישׁ פְּלוֹנִי, וְכָל שֵׁם שֶׁיֶּשׁ לוֹ', 'אִשָּׁה פְלוֹנִית, וְכָל שֵׁם שֶׁיֶּשׁ לָה', מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, שאף אם במקום קבלת הגט מכונה בשם אחר, לא יפסלו את הגט.
