כח קָ֣מוּ בָ֭נֶיהָ וַֽיְאַשְּׁר֑וּהָ בַּ֝עְלָ֗הּ וַֽיְהַלְלָֽהּ׃ כט רַבּ֣וֹת בָּ֭נוֹת עָ֣שׂוּ חָ֑יִל וְ֝אַ֗תְּ עָלִ֥ית עַל־כֻּלָּֽנָה׃
֍ ֍ ֍
(כח) ועל נפש זו שעסקה רק בהשלמת עצמה, אומר כלפי מעשיה הטובים, קָמוּ בָנֶיהָ – כוחות הנפש, שהם מקבלים עמה שכר המעשים הטובים, וַיְאַשְּׁרוּהָ – ישבחו אותה. ומוסיף ואומר כלפי השתדלותה בעיון והשגת הענינים השכליים, בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ – השכל, שהוא כבעלה של הנפש, יהלל אותה על שלא השביתה אותו מהלימוד והעיון, והשיג את ההשגות הרוחניות כדרגתו הראויה.
(כט) אך הנפש הגדולה בדרגתה, אשר השפיעה מטובה גם לאחרים, כמו הנביאים והצדיקים שיש בכל דור ודור, הם ישובחו מפי כל, כי אמנם רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל – נפשות רבות השלימו את עצמם כראוי, וְאַתְּ, שהשלמת גם את האחרים, עָלִית עַל כֻּלָּנָה.
