משנה
משנתנו מבארת את דינו של אדם השומר על חפץ של חבירו, ומפרטת בהם כמה חילוקי דינים: אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן, שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא [-שומר] שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם, נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל – בין אם הוא טוען שנאנס החפץ, נגנב או אבד, נשבע הוא על טענתו ונפטר [אמנם אם פשע בשמירה, חייב הוא לשלם]. וְהַשּׁוֹאֵל, המשתמש בחפץ של חבירו ואינו משלם על כך כלום, מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל – בכל אופן שבו אבד החפץ, ואפילו באונס גמור, חיב הוא בתשלומים. נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּוֹכֵר, נִשְׁבָּעִין עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה – אם טענתם היא שנשברה הבמה, או נשבתה או מתה, שאלו הם מקרים של אונס, הרי הם נשבעים ונפטרים, וּמְשַׁלְּמִין אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה – אם הם טוענים שנגנבה או אבדה, חייבים הם לשלם.
גמרא
תמהה הגמרא, הָנֵי אַרְבָּעָה – אותם 'ארבעה' האמורים במשנה, תְּלָתָא הָווּ – הרי רק שלשה הם, שׁוֹמֵר חִנָּם חַד, וְהַשּׁוֹאֵל חַד, וְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר חַד, דְהרי תַּרְוַיְיהוּ – שניהם, חַד דִּינָא נִינְהוּ – דין אחד להם, כמבואר במשנה. מתרצת הגמרא, אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, כוונת המשנה היא שאַרְבָּעָה סוגי שׁוֹמְרִין הֵן, וְדִינֵיהֶן – אך באמת חילוקי הדינים שלהם הם רק שְׁלֹשָׁה, וְכֵן הִלְכְתָא.
הַדְרָן עֲלָךְ אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִים, וּסְלִיקָא לָהּ מַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת
