(ו) וַיָּבֹ֥א יוֹאָ֛ב אֶל־הַמֶּ֖לֶךְ הַבָּ֑יִת וַיֹּאמֶר֩ הֹבַ֨שְׁתָּ הַיּ֜וֹם אֶת־פְּנֵ֣י כָל־עֲבָדֶ֗יךָ הַֽמְמַלְּטִ֤ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֙ הַיּ֔וֹם וְאֵ֨ת נֶ֤פֶשׁ בָּנֶ֨יךָ֙ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְנֶ֣פֶשׁ נָשֶׁ֔יךָ וְנֶ֖פֶשׁ פִּֽלַגְשֶֽׁיךָ׃ (ז) לְאַֽהֲבָה֙ אֶת־שֹׂ֣נְאֶ֔יךָ וְלִשְׂנֹ֖א אֶת־אֹֽהֲבֶ֑יךָ כִּ֣י ׀ הִגַּ֣דְתָּ הַיּ֗וֹם כִּ֣י אֵ֤ין לְךָ֙ שָׂרִ֣ים וַֽעֲבָדִ֔ים כִּ֣י ׀ יָדַ֣עְתִּי הַיּ֗וֹם כִּ֠י ל֣וּא אַבְשָׁל֥וֹם חַי֙ וְכֻלָּ֤נוּ הַיּוֹם֙ מֵתִ֔ים כִּי־אָ֖ז יָשָׁ֥ר בְּעֵינֶֽיךָ׃ (ח) וְעַתָּה֙ ק֣וּם צֵ֔א וְדַבֵּ֖ר עַל־לֵ֣ב עֲבָדֶ֑יךָ כִּי֩ בַֽה֨ נִשְׁבַּ֜עְתִּי כִּֽי־אֵינְךָ֣ יוֹצֵ֗א אִם־יָלִ֨ין אִ֤ישׁ אִתְּךָ֙ הַלַּ֔יְלָה וְרָעָ֧ה לְךָ֣ זֹ֗את מִכָּל־הָֽרָעָה֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אָה עָלֶ֔יךָ מִנְּעֻרֶ֖יךָ עַד־עָֽתָּה׃ (ט) וַיָּ֥קָם הַמֶּ֖לֶךְ וַיֵּ֣שֶׁב בַּשָּׁ֑עַר וּֽלְכָל־הָעָ֞ם הִגִּ֣ידוּ לֵאמֹ֗ר הִנֵּ֤ה הַמֶּ֨לֶךְ֙ יוֹשֵׁ֣ב בַּשַּׁ֔עַר וַיָּבֹ֤א כָל־הָעָם֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל נָ֖ס אִ֥ישׁ לְאֹֽהָלָֽיו׃
֍ ֍ ֍
(ו) וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ הַבָּיִת, וַיֹּאמֶר לו, הֹבַשְׁתָּ [-ביישת] הַיּוֹם אֶת פְּנֵי כָל עֲבָדֶיךָ, הַמְמַלְּטִים אֶת נַפְשְׁךָ הַיּוֹם, וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ, כי באמת אבשלום התכוון להרוג אותך ואת כל בני ביתך, וכמו שהתחיל בעינוי הפילגשים שהיו בבית, ואם כן איך תתעצב על הריגתו, מאחר ובעודו חי היית בסכנה יחד עם כל בני ביתך, ונהרג כראוי כדין רודף.
(ז) וגם אם תאמר שאבשלום עצמו לא היה רוצה להורגך אלא רק למלוך תחתיך, הרי עשה זאת על ידי שהתחבר לכל שונאיך, ואם היה אבשלום נשאר בחיים, היה הדבר סיבה לְאַהֲבָה אֶת שֹׂנְאֶיךָ וְלִשְׂנֹא אֶת אֹהֲבֶיךָ, כי הוא היה נוקם בכל אוהביך, ומגדיל את שונאיך שהצטרפו אליו. וגם אם תאמר שטוב הדבר בעיניך ובלבד שישאר אבשלום בחיים, מצד אהבתך אליו כאב לבן, הרי אין הדבר ראוי מצד המלכות, כי המלך צריך להתבונן על הדברים מצד קיום המלכות, ולייקר את שריו ועבדיו שהם עמודי מלכותו, יותר ממה שהוא מחשיב את משפחתו האישית, כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם בהנהגתך כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים, אלא אתה מביט על ענין בנך יותר מהכל. ועוד, שהרי אם היה אבשלום נשאר חי, היתה המלחמה נמשכת עד שאחד הצדדים היה מנצח, כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם, בכך שאתה מצטער כעת על שניצחנו את אבשלום, כִּי לוּא אַבְשָׁלוֹם חַי וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים, שזו האפשרות האחרת, כִּי אָז יָשָׁר הדבר בְּעֵינֶיךָ, ולכן כעת אתה מתעצב.
(ח) וְעַתָּה, קוּם צֵא וְדַבֵּר עַל לֵב עֲבָדֶיךָ, כִּי בַה' נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי אם אֵינְךָ יוֹצֵא, אִם יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה, אלא כל עבדיך יעזבוך, וְרָעָה לְךָ זֹאת – ודבר זה יהיה לך רע יותר מִכָּל הָרָעָה אֲשֶׁר בָּאָה עָלֶיךָ מִנְּעֻרֶיךָ עַד עָתָּה.
(ט) ודוד המלך קיבל את דברי יואב בענין זה, וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר, וּלְכָל הָעָם הִגִּידוּ לֵאמֹר הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר, וַיָּבֹא כָל הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְיִשְׂרָאֵל, שהיו עם אבשלום ונלחמו בעבדי דוד, נָס אִישׁ לְאֹהָלָיו.
