פרשת ואתחנן
"ודיברת בם… בשכבך ובקומך" (דברים ו ז)
מצוות עשה לקרוא בכל יום, בערבית ובשחרית, את הפסוק 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד', שעל פסוק זה נאמר 'ודברת בם בשבתך בביתך בשכבך ובקומך', ופירשו חז"ל, שיש לקרוא פסוק זה בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם קמים [יש להעיר שהרבה ראשונים חולקים וסוברים שהחיוב מן התורה הוא לקרוא גם את הפרשיות הבאות].
משרשי המצוה, שרצה ה' לזכות את עמו שיקבלו עליהם מלכותו ויחודו בכל יום ולילה כל הימים שהם חיים, כי בהיות האדם בעל חומר, נפתה אחר הבלי העולם הזה ונמשך אחר תאוותיו, צריך על כל פנים זכרון תמידי במלכות שמים לשמרו מן החטא, על כן היה מחסדו לזכותנו וצונו לזכור את שני הזמנים האלה בקבע ובכוונה גמורה, אחת ביום – להועיל לכל מעשינו שביום, כי בהיות האדם זוכר בבוקר אחדות השם ומלכותו, וכי השגחתו ויכולתו על הכל, ויתן אל לבו כי עיניו פקוחות על כל דרכיו, וכל צעדיו יספר, לא יתעלם ממנו דבר מכל דבריו, ולא יוכל להחביא ממנו אחת מכל מחשבותיו, הלא יהיה לו למשמר מחשבתו זאת והודאת פיו בדבר הזה כל היום ההוא. ופעם אחת בלילה – ויהיה לו הודאת הלילה בזה גם כן למשמר כל הלילה.
ומפני שזה יסוד המצוה, חייב האדם לכוון ליבו, ואם לא כיון – לא יצא, לפי שאין אדם נזכר בשום דבר אלא אם כן ישים כונתו בו. ואמרו חז"ל שצריך להאריך ב'אחד', וכל המאריך באחד מאריכים לו ימיו ושנותיו, והאריכות היא בשיעור שימליך את ה' בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם, כלומר, שיכוון שממשלתו בכל היא, ואין כל דבר נעלם ממנו, ובחפצו הוא קיום כל הדברים.
מדיני המצוה, שחיוב פסוק ראשון הוא מן התורה, אבל חכמים חייבונו לקרוא שלש פרשיות, שהן 'שמע', 'והיה אם שמוע', 'ויאמר'. ובהיות האדם זוכר אלה פעם ביום ופעם בלילה, ינצל מן העבירות, אם יש בו דעת.
ומענין המצוה מה שחייבו חז"ל לברך קודם הקריאה ואחריה, בשחרית מברך שתים לפניה יוצר אור ואהבת עולם, ואחת לאחריה, אמת ויציב. ובערב שתים לפניה, מעריב ערבים ואהבת עולם, ושתים לאחריה אמת ואמונה והשכיבנו, ועזרא הסופר ובית דינו תיקנום, עם שאר כל הברכות הערוכות בפי כל ישראל.
וכן מענין המצוה, שהקורא את שמע צריך להשמיע לאזנו, ואם לא השמיע לאזנו, אבל מכל מקום קרא הדברים בשפתיו, יצא בדיעבד.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים אבל לא בנשים, כיון שזו מצוות עשה שהזמן גרמא. והעובר על זה ולא קרא קריאת שמע בכל יום ובכל לילה בזמנה שקבעו לה חכמים, בטל מצוות עשה זו.
