(י) וַיְהִ֤י כָל־הָעָם֙ נָד֔וֹן בְּכָל־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַמֶּ֜לֶךְ הִצִּילָ֣נוּ ׀ מִכַּ֣ף אֹֽיְבֵ֗ינוּ וְה֤וּא מִלְּטָ֨נוּ֙ מִכַּ֣ף פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַתָּ֛ה בָּרַ֥ח מִן־הָאָ֖רֶץ מֵעַ֥ל אַבְשָׁלֽוֹם׃ (יא) וְאַבְשָׁלוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר מָשַׁ֣חְנוּ עָלֵ֔ינוּ מֵ֖ת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְעַתָּ֗ה לָמָ֥ה אַתֶּ֛ם מַֽחֲרִשִׁ֖ים לְהָשִׁ֥יב אֶת־הַמֶּֽלֶךְ׃ (יב) וְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד שָׁ֠לַח אֶל־צָד֨וֹק וְאֶל־אֶבְיָתָ֥ר הַכֹּֽהֲנִים֮ לֵאמֹר֒ דַּבְּר֞וּ אֶל־זִקְנֵ֤י יְהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר לָ֤מָּה תִֽהְיוּ֙ אַֽחֲרֹנִ֔ים לְהָשִׁ֥יב אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־בֵּית֑וֹ וּדְבַר֙ כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֥א אֶל־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־בֵּיתֽוֹ׃ (יג) אַחַ֣י אַתֶּ֔ם עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אַתֶּ֑ם וְלָ֧מָּה תִֽהְי֛וּ אַֽחֲרֹנִ֖ים לְהָשִׁ֥יב אֶת־הַמֶּֽלֶךְ׃ (יד) וְלַֽעֲמָשָׂא֙ תֹּֽמְר֔וּ הֲל֛וֹא עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה כֹּ֣ה יַֽעֲשֶׂה־לִּ֤י אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף אִם־לֹ֠א שַׂר־צָבָ֞א תִּֽהְיֶ֧ה לְפָנַ֛י כָּל־הַיָּמִ֖ים תַּ֥חַת יוֹאָֽב׃ (טו) וַיַּ֛ט אֶת־לְבַ֥ב כָּל־אִישׁ־יְהוּדָ֖ה כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ שׁ֥וּב אַתָּ֖ה וְכָל־עֲבָדֶֽיךָ׃
֍ ֍ ֍
(י) וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן – מדברים זה עם זה, בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, הרי דוד הַמֶּלֶךְ הִצִּילָנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ, וְהוּא מִלְּטָנוּ מִכַּף פְּלִשְׁתִּים, וְעַתָּה בָּרַח מִן הָאָרֶץ מֵעַל אַבְשָׁלוֹם, והרי אפילו אם היה אבשלום חי לא היה ראוי לנו לנהוג כן, לשלם רעה תחת טובה.
(יא) ולא זו בלבד, אלא וְאַבְשָׁלוֹם אֲשֶׁר מָשַׁחְנוּ עָלֵינוּ מֵת בַּמִּלְחָמָה, וְעַתָּה לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים ונמנעים מלְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ.
(יב) ודוד ידע שכל העם מדברים כן, אך כיון שנסו איש לאהלו לא היה מי שיוציא את הדבר אל הפועל, ורצה דוד שהדבר יהיה על ידי זקני העם, ובפרט על ידי זקני יהודה, ואחריהם יימשכו כולם, וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁלַח אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר, דַּבְּרוּ אֶל זִקְנֵי יְהוּדָה לֵאמֹר, לָמָּה תִהְיוּ אתם אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ, וּדְבַר כָּל יִשְׂרָאֵל בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ – והרי כבר נודע לו שכל ישראל רוצים להחזירו למלכותו, ואמר כן בחכמה, כאילו ברור לו שרצונם להחזיר את המלך, ורק מעורר אותם שלא להתעצל בכך, ורק בהמשך דבריו העלה את האפשרות שאינם רוצים בכך, כאילו זה צד רחוק ולא מסתבר.
(יג) ועתה הוסיף שיתכן שאינם רוצים בכך, מחשש שמא יעניש אותם על שהשתתפו במרד אבשלום, ולכן אמר אַחַי אַתֶּם, עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתֶּם, שהרי היו מבני שבטו, ולא יעניש אותם, וְלָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ.
(יד) וְלַעֲמָשָׂא, שהיה שר צבאו של אבשלום, ויתכן שחושש מעונשו של דוד, תֹּמְרוּ, הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה, בן אביגיל אחותי, כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף, אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל הַיָּמִים תַּחַת יוֹאָב, כיון שרצה דוד להעבירו מחמת שהרג את אבשלום, נגד רצונו.
(טו) וַיַּט – ובדברים אלו היטה דוד אֶת לְבַב כָּל אִישׁ יְהוּדָה כְּאִישׁ אֶחָד, וַיִּשְׁלְחוּ אֶל הַמֶּלֶךְ לאמור שׁוּב אַתָּה וְכָל עֲבָדֶיךָ.
