ח. יש נוהגים לרקח האתרוג בסוכר ולעשותו ריבה, ולאכול מהאתרוג בליל ט"ו בשבט, ואין לברך עליו שהחיינו לכל הדיעות, הואיל וכבר בירך עליו שהחיינו בעת נטילתו עם הלולב ביום טוב של חג הסוכות, ובזה יצא ידי חובה גם מברכת שהחיינו על האכילה. שהרי הוא כבירך בשעת ראייה על פרי חדש, שאינו חוזר ומברך בשעת האכילה.
ט. האוכל סאברס בתחלה, מברך עליו "שהחיינו" כדין כל פרי חדש.
י. אם בירך שהחיינו על הענבים, כשישתה יין חדש אינו חוזר ומברך. ובלאו הכי לא נהגו לברך על יין חדש, משום שאין בו כל כך שמחה, שיין ישן טוב יותר. ויש המחמירים שלא לאכול מענבים חדשים עד שיביא תירוש לפניו ומברך שהחיינו ומכוין לפטור שניהם. ותבא עליהם ברכת טוב.
